רגע רגע, איך הגענו מאני מפרגנת לך לזיין סינית וגם תאילנדית, לאני ארצח אותך אם תזדיין עם אחרת.
קצת מעבר קיצוני הייתי אומר, לא שתיכננתי להזדיין עם אחרת או לקשור אותך לכיסא כדי שתראי איך אני מזיין אחרת, אבל המחשבה שכל קינאתך תבער כמו אש בשדה כלניות, המחשבה הזאת באמת מעמידה זין.
רגע, היא תרד לי היא שואלת, הכל פה אינטרסים סמויים. משחק של גמירות או התמכרות. בקיצור אני אנצל מרצח עם בתמורה לירידה טובה.
אתה יודע היא אומרת, לרגע קינאתי אם יפעת תרצה לחזור, ראשית אני לא חושב שיפעת תרצה לחזור, אם יש משהו שלמדתי מהבוגדנית, שפרידות מסטיק, כאלו שנפרדים וחוזרים, לעולם חוזרות כמו בית קברות לחיות של הוקינג, חוזרים אבל עם עיוות, הפחד של הסוף נעלם ואיתו הריספקט, הכבוד שאנחנו חולקים לזולת, פרידה וחזרה יוצרים שבר שלרוב לא מתאחה טוב, יש אמונה שאפשר תמיד ללכת אל הקצה להפרד ואז לזחול פנימה אל הבית החם.
בכל מקרה מאז הפרידות אצלי הן סופיות וחד פעמיות. יפעת לא יכולה לחזור גם אפ תרצה.
בקיצור המשפט האלמותי של חברים we were on a break לא תקף פה.
לא קל לעמוד מול עובד ולומר לו, אתה גרוע, יותר קשה זה לעמוד ולפרט לו את הבעיות, את היחסי אנוש הגרועים שלו והעובדה שלא רוצים לעבוד איתו, קשה לראות את העיניים עומדות לדמוע, את הפחד הקמאי שתכף יפטרו אותו. מצד שני, יש חוסר הגינות בפגיעה בצוות רק כי זה קשה.
כמו אותה טייסת שהיה כתוב בה, מה שקשה עושים מייד והבלתי אפשרי לוקח קצת זמן.
תתעד את הפגישה הן אומרות לי, שנים של ניסיון בניהול, עבורי זה עדיין לא טיבעי, כל יום מאבק פנימי לומר להם, עזבו אותי באמשלכם, תנו לדבר עם איזה מחשב בלי לב, הטרובדור קורא לב לליידי בוייס של תאילנד, לפעמים הן נראות כלכך מבטיח אבל אז משתפשפות זין מבעד התחתונים.
בכל מקרה, ניסיתי לעשות את זה הכי עדין שיכולתי, אולי הפחד שסה יהיה הסוף יזיז אותו לעשות שינוי.
פרופ בוריס לא נחמד אבל יש לו ידיים טובות, אני לא צריך רופא נחמד אני צריך ידיים יציבות ושכל חד.
בקרוב תיקון הפופיק המקולקל ועד אז קצת אהבה ונופש בתל אביב