הפעם היחידה שממש ממש הצחקתי אותה, הייתה כאשר הצעתי שניסע לנופש בקלוז-נאפוקה.
אולי עשר דקות שלמות היא נחנקה מצחוק על קלוז, אבל בסופו של יום זאת הייתה חופשה סופר מוצלחת. מי היה מאמין.
התמכרתי לסידרת השדכנית מהודו, סימה הנטי ממובאי. זאת הצצה לתוך תרבות החתונות ההודיות,אולי יותר למצב הבלתי אפשרי של להיות בין העולמות, בין העולם המסורתי, שבו חתונה זה חתונה בין שתי משפחות לבין העולם האינדוודואלי האמריקאי.
אולי גם הצצה לחוסר היכולת בעולם מהיר סיפוקים מהיר החלטות, עולם טינדרי של ימין לחיים שמאל למוות אל מול עולם בניית זוגיות ואהבה.חוסר יכולת לדעת מה נכון וטוב עבורך.
לרגע אתה מבין שתפקידה האמיתי של השדכנית, איננו מציאת התאמות, אלא עיצוב נפשי ושינוי בדור שבטוח בעצמו ומנותק מצרכיו ורגשותיו.
קלוז-נאפוקה היא עיר רומנית, הייתי בטוח שהיא עיר מזרח אירופאית, מיושנת ורמוסה, אבל היא עיר נהדרת, עם אנשים נעימים ואוכל מופלא, איזורי טיול מרתקים ופיצה מהטובות בעולם.
שלא נדבר על מכרה המלח שהיה מופלא.
אולי נהייה דודה סימה ממובאי ונתאם לאנשים טיולים מפתיעים ברחבי העולם.
בכל מקרה, בא לי חתונה הודית, עם בגדי אלדין ופילים אורחים. נשים לגמדון תרבוש הודי והמתבגרת תלבש חשוף במיוחד לצלילי מוזיקה הודית.
אולי כולנו בין עולמות, בין עולם מהיר ישראלי לאיזו מחשבה על בית קטן עם גינת ירק, חיים רגועים במקצב אחר, בין עולם היישגי יעיל לבטלה מומלצת.
לכינרת שלום
