זאב בעור כבש

אני לא אוהבת לעשות תכניות.

אני מתכוונת שאני אוהבת לזרום עם הרגע ולא להרגיש שאני עושה משהו כי אני חייבת או שאני עושה את זה בגלל שזה מה שתכננתי.

לפעמים שואלים אותי מה הפנטזיה שלי וקשה לי מאוד לענות.

לא כי אין לי פנטזיות אבל אני פשוט מאמינה שכל דבר שאנחנו מדמיינים מייצר אצלנו ציפייה.

לפעמים שמוציאים פנטזיה לפועל היא מאבדת מערכה והיא לא קיימת יותר. 

דווקא האירועים הספונטניים הם שמייצרים אצלי רגעים עוצמתיים שאני רוצה לשמור לפעמים לשחזר, הם הרגעים שמרגשים אותי והפנטזיה שלי זה בעצם להתרגש.

הציטואציה הלא מתוכננת בה אני מתנסה ברגעים לא מתוכננים מראש בהם השתלשלות הארועים לא צפויה מביאה אותי לסיפוק רגשי הרבה יותר גבוה.

אז אני לא כותבת על פנטזיות שלי אני כותבת על דברים שבאמת קורים לי, רגעים שמרגשים אותי. 

אני אוהבת להתרגש מהלא  צפוי ולא ממה שברור לי מראש.