אז האדון מאומת לקורונה
אני מוצאת את עצמי ישנה לבד בסלון.
האמת שזה די דבילי.
עד היום בבוקר החלפנו נוזלים כל חצי שעה בערך, מה הסיכוי שלא נדבקתי כבר.
אבל אני אוהבת חוקים וכללים.
חייבת לעשות בדיוק מה שאומרים לי.
שוכבת לבד, הראש מלא במחשבות על הסופ"ש המטורף.
לא פעם אמרו לי שאני צריכה לפעמים להיות יותר מאופקת ולא להגיד את כל מה שעובר לי בראש, אבל זו אני או אם נדייק זוט עני.
שאני אוהבת אני אוהבת בגדול
אני לא מסתירה ולא משחקת משחקים.
אני זקוקה לפרטנר שמסוגל להכיל אותי.
אני צריכה לדבר להוציא לפרוק.
יש אנשים שזה יהיה יותר מידי בשבילם.
יש אנשים שצריכים לחזר, לא אוהבים שמראים להם מייד התמסרות.
ואני.. אני נשלטת, אני מתמסרת, אני באה כמו ספר פתוח.
ועדיין יש הרבה מה לגלות עלי.
יש רגעים שהם כרגע שלי ושלו ואני מתה שאת תראי גם אותם
אני מודעת לעובדה שזה עניין של זמן, הכרות ובניה של הקשר.
נהנת מכל צעד, מתרגשת מכל מפגש שמוביל אותנו להכרות מעמיקה יותר.