תגידי... כבר עשית את המעבר למציאות באופן מלא?
הוא שואל בהודעה ומודיע שהוא מתקשה מאוד במעבר הזה.
חזרה למציאות, איך עושים את זה?
מתהלכת הלוך ושוב, עבודה, בית, מטלות....
מהי בכלל מציאות, ממה היא מורכבת, האם כל מציאות היא פיזית?
העובדה שהדופק עכשיו מורגש בחוזקה והתחתונים לא מפסיקים להירטב זו הרי מציאות פיזית.
האם הדברים הקיימים במחשבה שלנו אך אינם קיימים פיזית מהווים חלק מהמציאות?
בשנה האחרונה גיליתי והבנתי הרבה דברים על עצמי.
ביניהם ההבנה שאני מאוד אורלית.
מחקרים מראים שנשיקות משחררות כימיקל בשם דופמין, הורמון בעל השפעה חזקה הדומה לזו של קוקאין על חלקים מסוימים במוח.
אני עוצמת את עיניים ורואה אותם איתי במיטה.
היא מנשקת אותי, תחושה עוצמתית של תאווה וחשק מתפשטת לה בגופי ובמוחי.
היא שוכבת עלי אנחנו מתנשקות בחושניות מחליפות נוזלים, הלשונות מתלפפות בחוזקה,
בגוף עוברים זרמים נעימים, אני מכורה להרגשה.. אופוריה משחררת וממריצה.
אני מחזיקה את פניה מלטפת ומסיטה את שיערה.
מביטה באדוני והוא מעביר יד על ישבנה, אין צורך להרטיב אותה כל החורים פתוחים חשופים ורטובים.
הוא פותח עוד את שפתיה התחתונות ואצבעותיו נרטבות.
החיבור שלנו עוצמתי ומיוחד יש לצידי פרטנרים שמסוגלים לתת ולהכיל לכן אני מסוגלת לשחרר ולעוף למקום שהכל בו טוב.
המחשבה נקטעת למשמע קולו: טוסיק באוויר, קדימה גבוה יותר!
הוא תופס את שתי ידייה מאחורי גבה המקומר וחודר בין שפתיה התחתונות.
היא מתפתלת בין הרגליים שלו, הוא נכנס ויוצא בעדינות ואז חודר בפראות, לפתע עוצר שהוא נעוץ עמוק עמוק בתוכה והיא מתחננת לעוד ועוד בגניחות ובלחישות (כי היא בכלל לא צועקת)
אני בנתיים נשכבת לצידם ומתפעלת מתנועות האגן המרשימות של שניהם.
מחדירה אצבעות לתוכי ומתחננת שלא יפסיקו את המחול המטורף הזה... עוד קצת וגם אני גומרת.
ואז פקחתי את עיניי ואני יושבת במשרד מול המחשב, איך הגעתי לכאן? האם זו המציאות?
אם מה שחוויתי עכשיו היה זיכרון האם הוא אינו קיים?
כיצד אני יכולה לחוות, להרגיש, לחשוב ולדבר על משהו שהוא לא קיים?
אז מה היא המציאות שלי...
שאומרים לי שאני צריכה לחזור למציאות - אני יכולה פשוט לחזור איתם לאותם רגעים של אושר?
הרבה מחשבות רצות במוחי בנתיים אל תחפשו אותי אני אחזור למציאות שבחרתי ביום חמישי בערב😉