משפט ששמעתי היום בפעם הראשונה:
"כל אחד צריך מקום שפוי לצאת בו מדעתו בשלווה"
זה ישר העיף אותי למציאות שלא מזמן גיליתי שקיימת.
איך משהו שלפני רגע לא היה קיים הפך בין לילה להיות המציאות שלי.
עד הרגע שהמשולש שלנו נהיה עגול לא ידעתי שזה משהו שיכול להתקיים בכלל.
שכללי המשחק לא ברורים לפעמים המהלך הבא יכול להפתיע אותך.
אז מצאתי לי מקום שאנחנו בהחלט יוצאים מדעתנו בשלווה.
ועכשיו בא לי כל הזמן לצאת מדעתי איתם.
יש שם קסם שעוד לא חוויתי לפני שהיא הגיעה.
ומה שהכי מדהים, יש לי הרגשה שגם הוא וגם היא מרגישים כמוני.
זה עושה לי נעים, מעצים את ההרגשה, הופך את המציאות החדשה למקום שאני רוצה להיות בו יותר.
טוב מה זה כל הרומנטיות הזאת
חוזרת להיות חפץ, חור, כלי.
היא נעמדת מעלי פותחת רגליים ונותנת לי ללקק לה את הכוס רגע אחרי שהוא סימן אותה
כולי מתמלאת בזרע שלו
והיא לוחשת לי " למה שרק אני אהנה מכל הטוב הזה"
התחלה מושלמת של סופ"ש.
