פוסט מבולגן כי יש לי הרבה מה להגיד ואני כל הזמן שותקת.
יש לי מלא שאלות ודברים שאני לא מבינה כמו
אם זה לא מקולקל למה את מנסה לתקן את זה?
ומה עושים שאצלך מקולקל ואצלי לא?
אני כנראה אמשיך לעשות את אותן הטעויות כי אני רואה את הדברים בצורה שונה.
אני מרגישה שכל מה שאי פעם רצית נמצא בצד השני של הפחד ואני לא יכולה לתת לך את כל מה שאת כנראה רוצה אבל אני יכולה להבטיח להיות פה גם שקשה,לחבק חזק ולא לעזוב.
לתפוס אותך שאת נופלת
אבל אם לא תטפסי לא תיפלי.
ויש רגעים מתוך הצוציקלנד שלי
אני אחת שאוהבת לעוף,לא יכולה לחיות כל הזמן על הקרקע ,אולי אנחנו לא חולמות על אותם הדברים.
עדיין מרגישה שטוב לנו ביחד.
יש בי אור שזורח מבפנים ואף אחד לא יכול לעמעם אותו, כי בסוף אני אמות עם זיכרונות ולא עם חלומות.
אז נכון שבזמן האחרון אני מרגישה שבורה אבל אני גם יודעת
שאין דבר שלם יותר מלב שבור.
שלמה איתכם ומקווה שתהיו שלמים איתי
ואם אתם עדיין לא יודעים מה לעשות אני יכולה לעזור
זה בלתי אפשרי אמרה הגאווה,
זה מסוכן אמר הניסיון,
אין טעם אמר ההיגיון,
תן לזה הזדמנות לחש הלב.
ורגע לפני שהסופש מתחיל רק רציתי שתדעו
שחלומות מתגשמים אז תביעו משאלה❤️