זאב בעור כבש

אחרי שבת עמוסה באירוע משפחתי שבקושי תפקדתי

סוף סוף מרשה לעצמי לשתות ולשחרר

ואז הפתעת  והגעת שוב יפה כמו תמיד.

ישבנו שתינו צחקנו

דיברנו....

השיחות קשות בזמן האחרון

כל מה שאני לא רוצה לשמוע נאמר,

והוא מצהיר ומחליט

ואז מבין שאין לזה בסיס

שאי אפשר לעמוד בהצהרות שנאמרו ממקום של כאב.

זו הרי לא המציאות.

ושוב שותים ושוב צוחקים

ואז הלכת ואיתך הלך החיוך והצחוק,

שוכבת לידו במיטה והשתיקה צורמת.

עוברת שעה ועוד קצת,אני רוצה להגיד משהו אבל אין לי שום דבר חכם להגיד.

הזמן יעשה את שלו לטוב ולרע

ובסוף נתמודד עם הכל כמו תמיד.

מקווה שהאור שתמיד זורח לי מבפנים יצליח להאיר גם הפעם את הדרך.

שיהיה שבוע טוב....