הוא מפורק, לא נושם
הכדור הקטן מצליח להכניס לו אויר לריאות ולהרגיע אותו לזמן קצר
הכדור הזה מצליח לעשות כל מה שאני לא מצליחה לתת לו בזמן האחרון.
מתעוררת בבוקר והמיטה רטובה, לא מהרטיבות שלי מזיעה קרה שהוא הזיע כל הלילה
חרדות למה הן באות ואיך מגרשים אותן?
יש לו הכל בחיים, לפני שהגעת לחיינו הוא ראה את זה, הוא היה מאושר הוא היה מאוהב הוא היה שמח
אני כבר לא יודעת מה אני רוצה
אולי שתחזרי כי זה יעשה לו טוב ואולי שלא ושהוא פשוט ישכח אותך כאילו לא היית פה אף פעם.
אומרים שהזמן יעשה את שלו
אבל כמה זמן?
ושזה יעבור מה ישאר מאיתנו?
בפעם האחרונה שנפגשנו אמרת לי שאת לא רצית להיות זו שבגללה אנחנו ניפרד
אז תדעי שגם אם את לא פה לא משנה מה יהיה איתנו את תהיי תמיד חלק מזה
כי היית חלק מאיתנו, עשינו את זה ביחד.
אין לך איך לברוח מזה גם אם תברחי לארץ אחרת.
מה שבטוח זה שברחת כי לא מתאים לך לטפל במי שטיפל בך.
אני לא כועסת כי בחרת להתרכז בעצמך כל מה שאני לא עושה ולא עשיתי בשנתיים האחרונות
לא בחרתי בעצמי אתם הייתם יותר חשובים ממני לאורך כל הדרך.
השארת מאחור אזור מלחמה הרוס, שיכנעת את עצמך שאם תלכי אין לך יד בדבר ואין לך אחריות.
מקווה שאת ישנה טוב בלילה
שאולי לפחות מישהו אחד יצא נורמלי.
שואלים אותי אם זה היה שווה את זה והאמת שאין לי תשובה כרגע.
שואלים אותי למה עשיתי את זה והם לא מבינים שלא עשיתי כלום פשוט הלכתי עם הלב שלי לאן שהוא לקח אותי נסחפתי עם הזרם כי היה לי טוב ולא הרגשתי שהזרם הזה יכול להטביע אותי.
לא היתה לי הרגשת פחד לא חישבתי סיכונים רק חשבתי איך אני מסבירה לעולם את השוני שלי ושלנו.
לא התביישתי כי הייתי חזקה
ושאת חזקה באמת את לא צריכה שיגידו לך את זה.
גם אני רוצה לברוח כמו שברחת אבל אני לא יכולה.
לפוסט הזה אין סוף ואין לו איזה משפט חכם עם מוסר השכל
רק מיליון סימני שאלה לגבי מה שיהיה בעתיד
איך נשרוד, האם נשרוד ומה יהיה איתנו
פעם ראשונה שאני מבינה את האתר הזה ואת השם שלו
אני באמת נמצאת בתוך כלוב
סגורה ונעולה בלי יכולת לברוח
