אני בתקופה מוזרה
אמרתי שאני לא אכתוב, אבל זה כל כך קשה לי
אז החלטתי לכתוב בתקווה שזה לא יפגע בי.
הבוקר מגיע כל יום מחדש ואיתו שאלות שאני צריכה צריכה להתמודד איתן.
אני לא יודעת למה היינו צריכים להישבר כל כך חזק שכבר אי אפשר לתקן.
מי אמר שהאמת היא יפה?
מי אמר שאהבה צריכה לשבור אותנו שאנחנו נופלים.
אם היינו חזקים מספיק לתת לזה להיכנס מתחת לעור שלנו אנחנו צריכים להיות חזקים מספיק לשחרר את זה.
אני מקשיבה לכולם שאומרים שהזמן יעשה את שלו
אצלי הכל בסדר.
לילות בלי שינה , אבל כל בוקר השמש זורחת מחדש
זו תקופה מוזרה.
כמו בכל שריפה בסוף האש הולכת ודועכת
האש תְּכַלֶּה את כל מה שהיה,
ואז שכבר לא יהיה לה מה לשרוף יותר וגם החמצן שלה יגמר
לא ישאר כלום.
אצלי הכל בסדר רק עוד קצת זמן
אני נשרפת מבפנים.
מי אמר שהאמת היא יפה אחרי הכל?
ומי אמר שאהבה צריכה לשבור אותנו כשאנחנו נופלים?
