אחרי הויכוחים האחרונים בפורום, ואחרי שעכשיו הגבתי גם בבלוג של ונוס, אני מרגישה צורך לחזור על עיקרי הדברים, למען הסדר הטוב:
1. כל אדם שכותב בפורום ציבורי שפתוח לאלפי גולשים ללא כל סינון, צריך להביא בחשבון שיהיו תגובות שהוא לא יאהב. אם מישהו מפרסם סיפור, הוא לא יכול לצפות לקבל רק שבחים, ואם הוא לא מוכן לקבל ביקורת (ואפילו לעג) - הוא לא צריך לפרסם סיפור. אי אפשר לבחור איזה תגובות נקבל. פרסמת - על אחריותך. כל עוד אין בתגובה עבירה על החוק (במקרה הזה, חוקי האתר), אתה חייב לקבל אותה בהבנה. כשאני פרסמתי את הפוסט שלי הבאתי בחשבון אפשרות שלא יאהבו אותי, ואכן, אף אחד לא שומע אותי מתעצבנת על זה. אני מתעצבנת רק על זה שיש אנשים שחושבים שאם לא אוהבים משהו שמישהו אומר, אפשר לנסות למנוע ממנו לחלוטין לומר זאת. לא היה ולא יהיה. כלומר, היה ויהיה, אבל באיראן.
גם לעניין "פגיעה ברגשות" אין פה קשר. פרסמת משהו בפורום? ייתכן שאנשים יחשבו שאתה מפגר, וזכותם לומר זאת, ממש כשם שזכותם לחשוב ולומר שאתה גאון. ייתכן שאנשים יחשבו שאתה מופרע ושהבדסמ שלך הוא מחלה, וזכותם לומר זאת, כשם שזכותם לומר שאתה המורה הרוחני הנערץ עליהם.
2. רשות. ממתי מבקשים רשות לעשות בדיחה? אפילו בדיחה על חשבון מישהו. אתם מעלים בדעתכם את כותבי ארץ נהדרת מתקשרים לשר הביטחון ושואלים אותו אם איכפת לו שיוציאו אותו אידיוט? מי שנמצא בעין הציבור (במקרה הזה, ציבור הקהילה), נתון לביקורת הציבור. אני לא צריכה ואף אחד אחר לא צריך שום רשות מאף אחד כדי לכתוב עליו. יכול להיות שמחר יפורסם פוסט שלועג לי, ולא עולה על דעתי שמישהו יבקש את רשותי לעשות זאת. זכותו. אם היינו מבקשים רשות כל פעם שאנחנו רוצים לצחוק, לא היינו צוחקים לעולם.
3. לא היתה לי כוונה לפגוע באיש. כן, לקחתי בחשבון שאנשים יתעצבנו או ייעלבו מזה שאני מחקה אותם, אבל אין מה לעשות - חיקוי זה לגיטימי, וגם סאטירה, ואפילו פארודיה (ופארודיה עושים על מישהו ששווה לעשות עליו פארודיה. מישהו חושב שהייתי מחקה את צ'יטה ואת ונוס אם לא הייתי קוראת באדיקות את הבלוגים של צ'יטה ו-ונוס? זה שמחקים אתכם, אומר שאתם מספיק חשובים כדי שיחקו אתכם. כמו שאמר ספקטור בבלוג של ונוס - אף אחד לא הולך לחקות את שפחה45), ואם מישהו נפגע מזה שחיקיתי את סגנון הכתיבה שלו - אין לי אפשרות להתנצל על כך בכנות, כי עשיתי זאת ביודעין ובכוונה, ואני לא חושבת שעשיתי משהו לא לגיטימי.
עם זאת, אם מישהו נפגע ממשהו עמוק יותר, לא סתם מזה שחיקיתי אותו, אלא ממשהו אמיתי שאמרתי - הרי שזו לא היתה מעולם כוונתי, ואני מתנצלת בכנות. הגבתי עכשיו בבלוג של ונוס שטען שהוא חושף את רגשותיו הכמוסים ביותר בפני הקוראים, ופתאום הם מושמים ללעג. הזמנתי את ונוס לקרוא שוב את הפוסט, ולומר לי עם היד על הלב איפה אני צוחקת על רגשותיו הכמוסים, או על משהו עמוק או מהותי יותר מסגנון הכתיבה שלו. אם באמת יש שם משהו כזה, אני אערוך אותו מחדש או אוריד אותו לחלוטין, כי מעולם לא רציתי לפגוע באיש.
צחקתי על הפסיקים של צ'יטה (שפירט את הפטיש שלו אליהם מאז!), וצחקתי על זה שונוס נוהג לדבר על גמירות, ועל זה שצ'יטה אומר הרבה "בכלל" ועל זה שונוס מתאר לפרטי פרטים חפצים או מקומות. לא צחקתי על רגשות, ולא על פחדים, ולא על מחשבות, ולא על שום דבר מהותי יותר מסגנון כתיבה. ניתן לראות זה שחור על גבי לבן. אם הייתי מחפשת לפגוע במישהו או לשים ללעג את רגשותיו הכמוסים ביותר, אני מניחה שלא הייתי מתעסקת כ"כ הרבה בפסיקים ובמספר הגמירות. ושוב אני אומרת - עצם התיאורים האלה והסיפורים האלה נועדו למשוך קוראים. גם ונוס, גם צ'יטה וגם פלג אוהבים שקוראים אותם, ורוצים שיקראו אותם כמה שיותר, אחרת לא היו חושפים את חייהם האישיים כך. אז הם הצליחו, ובין כל הקוראים הם משכו גם אותי, וגם אנשים שלא אוהבים אותם (ואני בפירוש אוהבת). אי אפשר מצד אחד לפרסם משהו במטרה שיקראו אותו כמה שיותר אנשים, ומצד שני להתלונן על תגובות, על ביקורת או על צחוק. זה פשוט לא הולך ביחד.
אני שוב חוזרת - התנצלותי הכנה בפני כל מי שנפגע ממני מעבר לעצם החיקוי עצמו. לא הייתי מחקה משהו שאני לא קוראת או אוהבת בעצמי. אני מקווה שתבינו זאת ותקבלו זאת ברוח טובה. אם משהו ספציפי באמת פגע או מטריד אתכם, אנא אימרו לי ואטפל בו.
מקווה שלא אצטרך יותר להתייחס לנושא. לילה טוב.
לפני 17 שנים. 15 ביוני 2007 בשעה 0:58
