שיחה עם חבר - היחיד שמותר לו לרדות בי ("אבל אני עושה את זה כמו נשלט", הוא מלמל, ולא התכוון לכך שעבר בינינו סטראפ-און) - גרמה לי להזכר במישהו שהייתי איתו פעם בקשר. זה לא הוגדר קשר שליטה משום סוג, אפילו שהוא אהב לרצות ולהיות כנוע ואני אהבתי לקבוע את הסיטואציה ואת התנאים, וגם היום אני לא מחשיבה זאת כקשר שליטה. לא כל דבר שיש בו סאב הוא שליטה או בדס"מ.
אניווי, עם הזמן שמתי לב שלריצוי שלו יש דפוס לא בריא, שכולל מניפולציות קטנות. סימנתי לעצמי להיות ערה, והתחלתי להפריד בין המילים שלו לבין המעשים.
באחת הפעמים, כשהוא התעלם מהנחיה שנתתי ועשה את מה שלבו חפץ, ואף תירץ זאת בחוסר הבנה למרות שהייתי ברורה ומפורשת מאד, הגבתי בסנקציה: צו הרחקה מביתי. הוא ניסה למצוא דרכים מעודנות יותר או פחות כדי לחזור אל הבית ואל מיטתי, ניסה להתבדח על הנושא ועל תגובתי החריפה לנוכח החשיבות המוגזמת שנתתי לדבר מה פעוט (סאב קטן ומניפולטיבי, זה כבר גזלייטינג), ואני רק חייכתי בקרירות: רוצה להתבדח? סבבה, מחוץ לדלת. הנושא הפך לעקרוני כל כך שאם רק היה מתקרב לרחוב יותר מאשר "אני נמצא בשכונה ליד אצל חברים, רוצה שאקפוץ?", הייתי מגרשת אותו עם שוט. זו הטריטוריה שלי והוא לא רשאי להכנס אליה. אם צריך, הייתי מוכנה להשתין על כל עמודי החשמל מסביב כדי שזה יהיה ברור.
למשך זמן מה המשכתי להפגש איתו, כי בכל זאת, הסקס היה טוב והוא ידע לרצות, ואני רציתי מין. עם זאת, ככל שעבר הזמן כיפופי המציאות הקלים שלו נעשה בוטים, עד כדי פנטזיה מוחלטת וחוסר קשר לעובדות. זה הרס את כל מה שחשבתי עליו, ומתוך חוסר הכבוד כלפיו, הפסקתי ליהנות מהסקס. כיוון שכך, כבר לא היה טעם בקשר.
חתכתי.
