פני מועדות לכוכבים

אני מתלבטת בין הפתוחה הגופייתית יותר, לבין הסגורה הרצינית והסמכותית יותר (אבל כנראה לא תהיה נוחה באזור הצוואר. אני פחות אוהבת הגבלות על הצוואר)

לא מדדתי. מהתמונות נראה ששתיהן יושבות יפה על הגוף, ולקצרה יש גב יפה יותר (לזו עם השרוולים יש גב שלם ורגיל):

איזו? איזו?

שיחה עם חבר - היחיד שמותר לו לרדות בי ("אבל אני עושה את זה כמו נשלט", הוא מלמל, ולא התכוון לכך שעבר בינינו סטראפ-און) - גרמה לי להזכר במישהו שהייתי איתו פעם בקשר. זה לא הוגדר קשר שליטה משום סוג, אפילו שהוא אהב לרצות ולהיות כנוע ואני אהבתי לקבוע את הסיטואציה ואת התנאים, וגם היום אני לא מחשיבה זאת כקשר שליטה. לא כל דבר שיש בו סאב הוא שליטה או בדס"מ.

אניווי, עם הזמן שמתי לב שלריצוי שלו יש דפוס לא בריא, שכולל מניפולציות קטנות. סימנתי לעצמי להיות ערה, והתחלתי להפריד בין המילים שלו לבין המעשים.

באחת הפעמים, כשהוא התעלם מהנחיה שנתתי ועשה את מה שלבו חפץ, ואף תירץ זאת בחוסר הבנה למרות שהייתי ברורה ומפורשת מאד, הגבתי בסנקציה: צו הרחקה מביתי. הוא ניסה למצוא דרכים מעודנות יותר או פחות כדי לחזור אל הבית ואל מיטתי, ניסה להתבדח על הנושא ועל תגובתי החריפה לנוכח החשיבות המוגזמת שנתתי לדבר מה פעוט (סאב קטן ומניפולטיבי, זה כבר גזלייטינג), ואני רק חייכתי בקרירות: רוצה להתבדח? סבבה, מחוץ לדלת. הנושא הפך לעקרוני כל כך שאם רק היה מתקרב לרחוב יותר מאשר "אני נמצא בשכונה ליד אצל חברים, רוצה שאקפוץ?", הייתי מגרשת אותו עם שוט. זו הטריטוריה שלי והוא לא רשאי להכנס אליה. אם צריך, הייתי מוכנה להשתין על כל עמודי החשמל מסביב כדי שזה יהיה ברור. 

למשך זמן מה המשכתי להפגש איתו, כי בכל זאת, הסקס היה טוב והוא ידע לרצות, ואני רציתי מין. עם זאת, ככל שעבר הזמן כיפופי המציאות הקלים שלו נעשה בוטים, עד כדי פנטזיה מוחלטת וחוסר קשר לעובדות. זה הרס את כל מה שחשבתי עליו, ומתוך חוסר הכבוד כלפיו, הפסקתי ליהנות מהסקס. כיוון שכך, כבר לא היה טעם בקשר.

חתכתי.

אני אמורה להפגש עם מכר/חבר (לא בטוחה איך לכנות אותו כי יש לו כוונות כלפי ולי אין כלפיו), ואחרי שהשתעשע קצת בתיאורים עד כמה אני בררנית באוכל - מסקנה שהגיע אליה משום שאני לא אוהבת בננות - ואני נשפתי במורת רוח, הוא טען שאני רצינית מדי.

הערתי: "כבר אמרו לי את זה היום, בדואר"

"אה, והוא נשאר בחיים? שאדע אם גם לי יש סיכוי"

"החבוב מהדואר נשאר בחיים כי אני זקוקה לשיתוף הפעולה שלו ושל העובדות האחרות, ולא רוצה להעכיר את היחסים. יש לי אינטרס לא לפגוע בו. אבל אתה, מה אתה מועיל לי? מה הפונקציה שלך? אין לך צידוק לדיבור נגוע ואין לך שימוש שיגן עליך"

מסכן, לקח את זה יותר מדי ברצינות, עכשיו יש לו שעה כדי להתקלח ולחשוב במה הוא שימושי.

נ.ב - אם אתה קורא פה: היייי!!! 😬

קשה לי עם התרפסות.

אני מבחינה בין התרפסות, שלרוב היא ברברת על נושאים כלליים של מי שאין להןם משהו אחר לומר ומטרתה לרכך את האווירה לקראת אינטרס כלשהו שעוד יבוא, לבין מחמאות, שהן ספציפיות וייחודיות אלי ומגיעות מעומק הלב ומתוך כוונה כנה. כיוון שכך, מראש אני לא מעריכה במיוחד שטף מלל כללי שכל אחת היתה יכולה לקבל.

לפעמים זה ממש מגוחך:

"הדובדבן שבקצפת, אם נערצה, גבירת האור, הבלתי נשרפת, מנתצת השלשלאות, הטצאחיק של השבט, Divine being, אלת כל הבריאה, סוכנת הכאוס, מלכת העולם התחתון, חביבת הקהל, כיפת ברזל, אוויר הרים צלול כיין, ורטרס אורגינל במרקם קרמי".

כל זה נחמד (ידוע ש'נחמד' הוא עלבון), גם אם - תסלחו לי - דבילי, כי באותה מידה אפשר יהיה לומר זאת לקופאית בסופר (היא תתקע בך מבט מוזר, היא נמצאת בסופר כדי שלא יזהו אותה). בשורה התחתונה אין פה שום דבר שאומר שראו אותי, שממש קשור אלי: איפה הכשרונות הייחודיים שלי? מה מפה מתייחס למשהו שאני עשיתי והשגתי? איך באות לידי ביטוי תכונות האופי הנהדרות שלי והקסם האישי שמאפיין אותי? 

הכרתי פעם מישהו כזה, תכלס בנאדם מניפולטיבי, ששימן את דרכו באמצעות "מחמאות", שהיו בעצם התרפסות, וככל הנראה חילצו אותו מצרות רבות. פניו נהרו לקראתי כשאמר "יפהפית הרים, זה הדבר הכי מדהים שאכלתי" (שלצערו נאמר על ניסוי יצירתי מדי שהיה מזעזע בטעמו ולא היה לי לב לזרוק. עוד יותר לצערו, בפגישה כמה ימים לפני כן הוא עיווה את פניו כשטעם את אותם תוצרים ואמר "זה... מקורי מאד" - כך שהשקר הבוטה הסגיר אותו. הוא לא ידע מתי לעצור).

אניווי, אפשר למצוא משהו נחמד לומר גם בלי ליפול לקלישאות גרנדיוזיות. אני, למשל, כותבת מצוין, בדיוק כמו שלימדו אותי במתנ"ס עוזיאל בטבריה ;)

א'נשים שאני אוהבת יקבלו ממני המון.

זה בכלל התחיל מיומולדת, אני לא כל כך בטוחה למי: אחיינית של בת זוג של אחות של חברה טובה, או משהו כזה. מה שחשוב הוא שזה קשור לחברה טובה, ולה היה חשוב לשמח את כלת היומולדת באופן מיוחד, ולי, במקרה, או שלא במקרה, יש עודפי שוקולד ופרלינים שנשארו מזכרת מלילה סוער.

אז שאלתי אם זה בסדר - כי לא כל אחת חובבת שוקולד ואולי היא בכלל טבעונית - וכשקיבלתי אישור ארגנתי קופסה יפה ובה שפע שוקולדים איכותיים עבודת יד (אפשר היה להכניס פה את כפל המשמעות של לעשות ביד אבל לא עכשיו, בחייאת. לכלת היומולדת מגיע שוקולד תמים, היא לא צריכה לדעת 😉), והעברתי לחברה, שתעביר לכלת היומולדת ותעשה אותה מאושרת.

וגם ארגנתי פתרון לבעיה שהציקה לשכנים, שסך הכל הם בסדר גמור איתי, אז אני בסדר גמור איתם.

סך הכל פתיחה טובה ליום. אני בעד לתת קונטרה לכל החרא שמסביב.

ככה זה התחיל.

השוקולטייר (ללא שמץ של מבטא צרפתי, ואף ללא שפמפם דק. יש מה לשפר) הביא עימו שקיות אטומות ובהן כמה סוגי שוקולד גולמי: לבן, חלב, שלושה וריאנטים של שוקולד מריר באחוזים שונים וגם שוקולד בטעמים; היו שוקולדים של חברות מוכרות יותר ופחות, חברות נחשבות יותר וכאלו שהן "בררה". ובין לבין, מטבעות שוקולד הוכנסו לבאן-מארי, ועימם קצת פתיתי חמאת קקאו, וחוממו עד ששינו את מצב הצבירה.

אני הייתי הפרלין, המילוי לכל הנוזל המתוק והיפהפה הזה, שנשפך עלי בפסים-פסים, מטפטף את דרכו מחזה ועד טבור, צוואר, שכמות וגב, נקווה באזור הגומות שבישבן (יש לי גומות חמודות מאד בישבן), ומדי פעם אצבע רעבה - שלו או שלי - עברה על כל הטוב הזה, ליטפה, אספה, טעמה; מדי פעם לשון או פה מצצו ונמצצו, לכלכו ולוכלכו, עינגו והתענגו, כמו שצריך, עד שלא היה ברור אם גניחות העונג הן מהעיטוף החמים, מהטעם או מהמגע המדויק.

האבקות בבוץ - Out; לעשות אהבה בשוקולד - In, לגמרי לגמרי אין  ;)

שוקולטייר יעזור עכשיו הרבה יותר

השואב הרובוטי, מחמל נפשי משוש לבי, השתנק ונדם, והחייאתו דורשת את חלק החילוף היחיד שלא היה זמין בביתי. כדי להוסיף חטא על פשע, זה קרה בימים שבהם היה אובך, ושכבה דקה ממנו מכסה עתה את רצפתי ורהיטיי, כאילו מדובר בכוכב הלכת מאדים סחוף החולות, ואין שואב רובוטי להושיעני.

ספייס-אקס כמעט שיגרו אלי חללית חילוץ משום שטעו לחשוב שמצאו כוכב לכת; נאס"א מיקדו בי את כל טלסקופיהם, רק כדי לגלות שאותות החיים על הכוכב החדש היו אני בעת שיצאתי מהמקלחת. הם עדיין לא הזיזו את הטלסקופים, מעניין למה.

בכל אופן, כבר עלתה לי תמונה איך יבוא עבד עול ימים לנקות את הבית, ואיך אכריח אותו ללקק את הרצפה עד שתבריק, אלא שהגבירה הפנימית שבי התנערה והזכירה שפנטזיות זה נחמד, אבל יש עניינים מעשיים שרצוי ליתן עליהם את הדעת: קודם כל, ללקק את הרצפה דורש הרבההההההההההה זמן לעומת טאטוא, וכמה סבלנות כבר תהיה לי לעבד, ועוד עול ימים, שיפנה את רוב מרצו להתרפסות ולא ליעילות. ושנית, בחייאת, לדרוך אחר כך על רוק של מישהו שאין לי איתו יחסים ממש קרובים?! איח. לא.

קשה, קשה להיות שולטת מעשית.

נ.ב - 

אולי זה היתרון בנשלטים שהם רהיטים: אם מישהו מהם מתלכלך, אפשר לשלוח אותו למקלחת ולגמור עניין, במקום שיהיה צריך אשכרה לאבק, לשאוב ולנקות משטחים על גבי משטחים. המממ.

אני במצברוח טוב ובא לי להתפנק עם צעצוע חדש, רצוי של מותג שעדיין לא התנסיתי איתו.

כרגע הכיוון הוא Womanizer או אחד מאלו של LELO. באמת בושה שעד כה הם לא היו בראש הרשימה.

מותגים שיש לי ופחות לחוץ לי לדגום: njoy המהממים שכל מוצר שלהם הוא קלאסה, Lovense היעילים, We-Vibe ו-Fun Factory, ועוד כמה שכבר לא ברשימות הנחשבות :)

בקיצור, אני צריכה רעיונות. תרצו להציע לי משהו מסוים של החברות האלה? צעצוע כיפי אחר?

תמליצו, נו: מה יתאים לי ויעשה לי טוב?

=^_^=

"זו החולצה שאת הבאת לי", הוא אמר פתאום, פתח לרגע את רוכסן הסוויטשירט והפשיל אותו, ועשה סיבוב קל על מקומו, כדי שאראה את הגב החשוף (והעור שכל כך אהבתי לגעת בו), ואת השדיים שהודגשו על ידי פוש-אפ - שרק מי שבטח בהםן שלא ישאלו שאלות, הורשו לראות, עם או בלי חולצה (יותר מרשים עם, יותר יפה בלי. שלא להזכיר את העור שכל כך אהבתי לגעת בו).

בבת אחת זיק ניצת.

לעזאזל.