אני כבר חושבת איך שינוי הצורה יקרה. מדמיינת את הסצנה הזאת. חולמת עליה. בדיוק כמו בתוכניות האלה של ׳האדומה׳, רק בבדס״מ.
״כן״ אתה תגיד. ״אני רוצה להיות הנשלט שלך.״
״תגיד את זה שוב. אני צריכה לשמוע את זה שוב. יותר חזק.״
״אני רוצה להיות הנשלט שלך!״
דממה.
על הפנים שלי, שהיו עד עכשיו חביבות ורכות, יתפשט חיוך זדוני. אני אשלב את אצבעותיי בשביעות רצון מופגנת.
״אתה ביקשת. אתה רצית. יכולת לבקש כל דבר אחר… ובחרת בכניעה ללא תנאי.״
אתה תניד בראשך.
״על שתיים!״ אני אצווה עליך. הפקודה הראשונה שלי אליך. אתה תרגיש את החשמל שעובר בגוף שלך.
אתה תכרע על ברכיך ואני אגיש לך את ידי לנשיקה.
״זהו, מעכשיו אתה הנשלט שלי. אתה שלי. כל מה שארצה, אתה תעשה. על ארבע!״
אתה תציית, כאילו זה היה הדבר הטבעי ביותר עבורך מאז ומתמיד.
אני אפשיל את חולצתך ואוציא ליפסטיק מהארנק שלי ואתחיל לסמן את גבך.
״זהו הסמל שלי. גם לאחר שייעלם, אתה תזכור אותו. הוא ייצרב בתודעה שלך.״ אלחש באוזנך.
אחר כך אצלם אותו בטלפון שלי.
״וזו התזכורת שלי. היא תשלח אליך מדי פעם, סתם כך. היא תעמיק את התחושה, כמה שתצטרך. עכשיו, פתח את פיך!״
אתה תציית שוב ומיד האצבעות שלי ימצאו את הדרך לתוך פיך.
״גם הזיכרון של הטעם שלי ייצרב בתודעה שלך. תמצוץ, סאב!״
אתה תמצוץ אותן בתאווה ואני אצחק.
״עכשיו קום ותסתכל לי בעיניים!״
אתה תציית, שוב. בעיניים שלי יהיה זיק והחיוך הזדוני עדיין יהיה שם.
״זוהי הפעם האחרונה שתסתכל בי בגובה העיניים. מכאן והלאה אתה תמיד תשפיל אותן. זה ברור?״
״כן, גבירתי.״ אתה תענה ותשפיל את העיניים שלך.
״זהו. הזכרון האחרון. המעגל הושלם. לאחר שאלך, תקבל ממני הוראות איך להכין את המקום הזה כראוי לגבירתך. כשזה יקרה, אני אגיע שוב ואקח את מה שמגיע לי, כי זאת רק ההתחלה״
״כן גבירתי. תודה גבירתי.״
כך זה יגמר, בעודך חוזה יוצאת מהדלת ואז הולכת על העקבים לעבר האוטו שלי, משאירה אחריי טעם של עוד וציפיה לסשן הראשון.
