המקום בו הערפל מרגיש אפל

היא אפילו לא עקבה אחריי בחזרה… אבל אני עקבתי אחרי מה שנראה לי כל כך שונה ממני, כל כך מסקרן… וחשבתי לעצמי ״מה אם היה לי את זה?״

כי הייתי הרבה דברים… הייטקיסטית, כותבת, טרנסית… אבל זה, זה לא הייתי.

כן, היה משהו, היה מין עבר-לא-עבר שחשבתי שאני גבר סאב… אבל זהו.

ויום אחד אני קוראת משהו שלה שנגע בנקודה מאוד רגישה… והמחשבות התחילו לצוף.

לאט לאט התחלתי להעיז לחשוב שבדס״מ זה בשבילי. זה לא בא מיד. זה לא בא בבום. זה גם עבר כמה שלבי חשיבה מאוד לא פשוטים וכואבים (וגם הבלוג פוסט על זה מובטח...). ובסוף אזרתי את האומץ… ונכנסתי לכאן. בהשראת משהו סתמי לכאורה שהיא כתבה ברשת החברתית.

ואתמול דיברנו. דיברנו הרבה. אמרתי לה שאני רוצה להוקיר לה תודה… והיא שאלה ׳על מה׳?

אז…

(להבדיל אלפי הבדלות, אבל אני פשוט אוהבת את הדימוי הזה ואת הסצנה)

ישנה סצנה בסרט. הסרט עצמו כבר די נשכח אבל המלל לא. הגיבורה רודפת אחרי הנבל שהרס את הכפר שלה. היא מגיעה אליו ושואלת אותו ״אתה זוכר אותי? את הכפר שהרסת?״

והוא פשוט עונה ״לא. אולי בשבילך זה היה היום החשוב בחייך… אבל בשבילי זה היה פשוט יום שלישי״.

כי זה יכול להיות סשן, שיחת עומק של שעות… אבל זה גם יכול להיות סתם משהו שנכתב ברשת החברתית. לפעמים את יכולה לשנות חיים של אנשים בלי שהתכוונת. דחיפה קטנה בזמן הנכון ובמקום הנכון שמתחילה לגלגל כדור שלג.

(ל MM המהממת)

https://www.youtube.com/watch?v=GlhOUyy4wbs