הי, זה סיפור בהמשכים מוזמנים לקרוא את החלקים שלפני. וכמובן לשתף במה חשבתם.
פנטזיה 1 - חלק 10 - אילוף
השפחות צריכות היו ללמוד את מקומן באחוזה וללמוד לענג את אדוניהם. הן התחילו בלימודי תנוחות השפחה. צרטר הורה להן על התנוחה ועליהן היה להכנס אליה תוך שהוא מתקן אותן, מרים ראש פה או מושך כתפיים אחורה להבלטת החזה. הן למדו תנוחות רבות ומורכבות, חלקן נועדו להצגת שפחה, חלק להענשתה וחלקן להכנתה לקראת שימושו של אדון. וכמובן את תנוחת השפחה שבה אין לאדון שימוש בה והיא על ברכיים פסוקות מבליטה את חזה קדימה.
בלו תחילה לא שיתפה פעולה היא הסתכלה על צרטר בבוז, אך הוא ידע כיצד להתמודד איתה. מעבר ללימוד התנוחות שישביחו את השפחה, האימון נועד להכניס בהן צייתנות. בכל פעם שנראה היה שהיא לא תציית לפקודה מיד חטפה הצלפה ממקל בחזה, בטנה או חלק גוף אחר. כשהתחילה להתלונן ולאיים היא זכתה בגאג כדורי בפיה, וכשניסתה לברוח, בזמן ששצרטר פנה אל אמרלד והסביר תנוחה מסובכת במיוחד, הוא תפס אותה בקלות וקשר אותה בתנוחת ההצלפה. רגליה מקופלות תחתיה, ברכינה קדימה ראשה על הרצפה וידיה קשורות ליתד שמתחה אותן קדימה.
"את תבצעי את פקודותייך גם אם אאלץ לקשור אותך במשך יומיים בכל תנוחה, את נועדת לענג בגופך את אדונך וגם שפחה קשורה יכולה לעשות זאת." הוא הורה לאמרלד לתפוס את תנוחת השפחה ולהמתין בזמן שהצליף בגבה החשוף של בלו מצייר קוים מגבילים על כל גבה.
גבה של בלו היה חשוף לחלוטין. הכאב היה חד היא יבבה בכל נגיעה של השוט. יותר כואב מהשוט עצמו היתה המחשבה על מצבה שבו כל קיומה הוא עבור שירות גברים. הם מצפים שאתפוס תנוחה שתאפשר להם להעניש אותי, או שאנגיש את גופי ואת איברי לשימושם. לא רק שהם עושים שימוש בגופי, אני צריכה לפרוס את עצמי ולהגיש להם את גופי. אני לא אתן להם את הסיפוק. ואמרלד! איך היא מצייתת לו ככה, מצייתת לכל פקודה ברגע, כאילו היא הרכוש שלו, הגוף שלה זז להוראותיו. היא הסתכלה על השפחה הבהירה שהיתה מוצגת לראווה בתנוחת השפחה, ראתה את חזה הזקור וקפליה עם טבעת הזהב בין רגליה. היא יושבת מציגה את עצמה בזמן שהיא קשורה ומוצלפת.
ההצלפות המשיכו להגיע ולהעניש את השפחה. היא יבבה ובכתה עד שלא יכלה לעמוד בזה ולבסוף נשברה והתחננה שיפסיק. צרטר חייך לעצמו, הוא המשיך עוד מעט כדי להדגיש את המסר ואז נעצר, התמתח והשאיר את השפחה קשורה לרצפה בגב חשוף ושורף, דמעות זולגות מעיניה. הוא השאיר אותה כך ופנה אל אמרלד, שהיתה מקרה מאתגר בהרבה, מחשבותיו היו עליה ועל שלמות גופה.
לאורך כל האימון וגם בזמן שבלו נענשה אמרלד הצליחה לנתק את עצמה. היא ידעה שאין טעם בחוסר ציות ודרך פעולה זו תעייף ותתיש אותה, כמו בלו שכעט שכבה קשורה ומוכנעת, גבה מעוטר בפסי הצלפה. היא בחרה לעשות את מבוקשם, לציית במהירות ובכניעות ולהיות בקשב תמידי לפקודות אך גם למתרחש סביבה, לאגור מידע ואולי מתישהו הזדמנות תציג את עצמה בפניה והיא תחלץ מחיי השפחה שנכפו עליה.
הם המשיכו באימונים, בלו שוחררה אחרי 20 דקות בהן היתה מרותקת בתנוחת ההצלפה. ואמנם היא עדיין לטשה בו מבטי שנאה אך הייתה צייתנית ונכנסה לתנוחות שהציגו והנגישו את גופה ואת חוריה.
צ'רטר עידכן את רוק על ההתקדמות של השפחות בארוחת הצהריים. הם ישבו סביב שולחן האוכל באחוזה הקרירה אוכלים מטעמים ממטבחה של לינה, בעוד השפחות נורו "צמידי ידיים" ונכבלו בידיהן לעמוד בצל האורווה, על ברכיהן ברגליים פסוקות מוצגות לראווה באורווה הריקה מחקות שיהיה להן שימוש נוסף. כבילתן לעמוד מוודאת שישארו במקומן.
רוק קיבל מכתב מסול, בו מסרה שעוד באותו היום סירתו של קיד מתוכננת לצאת לכיוון טולפור עם עצירה ללכידת שפחות בליפטא. רוק אמר שהוא לא חושב שקיד יצליח להכנס לטולפור עם ספינתו. "הם חשדנים, בעוד יש מעט עבדות ביבשת, ספינת זרים מלאה שפחות שתגיע לשם תעוררו חשש, כל דבר חדש שם נבחן בחשדנות יתר. אני חושב שכרגע כדאי לתת לאירועים להתגלגל, גם אם הינו רוצים לא היתה ביכולתינו לעצור ספינה מלצאת מהנמל."
"אבל," רוק הוסיף תוך הרהור "אולי כדאי לנו להתחיל לגבש אנשים, לבחון את הגברים שביכולתם ללחום ורק להתחיל להבין את מצבנו. ואני יכול לחשוב על דרך מצויינת לגבש את הגברים שבאזור. אין כמו חור תחת בתולי כפרס כדי להניע גברים"
חיוך עלה לאטו על שפתיו של צ'רטר "היא לא צריכה להיות מאולפת בשביל פעילות כזאת. תוכל להפיץ את ההודעה ונקיים את התחרות כבר מחר."
הגברים נפרדו כשרוק חזר לענייני האחוזה וצ'רטר אל אילוף השפחות, שניהם נרגשים לקראת מחר ושניהם נעים באי נוחות קלה בשל איבריהם שגדלו.
האימונים המשיכו ואמרלד ביצעה למופת כל תנוחה, היא היתה צריכה הסבר רק פעם אחת וכבר ידעה לעשות את התנוחה באופן מושלם. היא הצליחה להראות כנועה, לעבור באלגנטיות בין התנוחות וביחד עם זאת להגניב מבטים ולהיות ערה לסביבתה.
היא ראתה את מה שבלו, שהיתה מוטשת מההצלפות והאימונים, פספסה. רוק הצטרף וצפה בשפחות עוברות בין תנוחות. בזמן ששתיהן הושארו בתנוחת נשיקת השוט שבו הן נחו נמוך על בריכיהן, אחוריהן זקורים לאחור, ראשן מונח על האדמה, כפות ידיהן על יד ראשיהן והמרפקים על האדמה צמודים לגוף. רוק עזב את מקומו שממנו צפה באילוף השפחות. בידיו חפץ קטן הוא ניגש אל בלו שלא הבחינה בו כלל מתרכזת בתנוחתה רק כדי לא לזכות בהצלפה, ישבנה מובלט כלפי מעלה.
בלו קפצה ונטשה את תנוחתה כשהרגישה את הפלאג חודר לתוך חורה. רוק תפס בשיער השפחה ומשך בו בחושקה. "תשמרי את התנוחה, שפחה. זה לא משנה מה קורה סביבך, התנוחה נועדה כדי לאפשר לי לעשות בך כרצוני"
היא החזירה את ראשה לרצפה בלית ברירה וייללה קלות כשרוק המשיך להחדיר את הפלאג לישבנה. "בערב נגדיל את גודל הפלאג. זה עדיין לא ישתווה למחר, אבל בעצם זאת ההנאה בלהרחיב לראשונה את חורה של שפחה. תעזרי לנו לאסוף את בני האזור ולבחון אותם."
רוק חייך למבטיהן המבועטים של השפחות "כבר יצאה הודעה על התחרות, והפרס הוא החור הבתולי הזה." הוא שיחק עם הפלאג בעוד שהשפחה בתנוחה הכנועה מפחדת לזוז פן תענש.
אמרלד נחרדה מכך שבלו תיבעל בצורה כזו אך היא לא פספסה את אמירתו בדבר בחינת המשתתפים. עבור מה הם נבחנים? מבטו של רוק, שלפתע נפל עליה הכניס מחשבות אחרות לראשה, מחשבות על גורלה שלה.
הוא הסתכל עליה במבט חודר, תנוחת הכניעה כמו נועדה לה, ראשה מורכן ישבנה מונח על רגליה ורק טבעת הזהב הקטנה מבצבת בין קפליה, שולחת אותות אל גופו שהחל להזרים דם אל בין רגליו והקשיח את אברו. ניצוץ תשוקה היה בעיניו, גם לי ולך מחכים תענוגות בתוליים, את נראית כל כך כנועה עכשיו, נראה אם גם כשאחדור אל תוכך, אהיה עמוק בתוך גופך במקום שאיש לא היה לפני, תוכלי לשמור את מסיכת הכניעה. הוא המשיך להביט בה עד שניעור ממחשבותיו וניתק את מבטו מאמרלד.
"עכשיו אחזיר אתכן לאדון צרטר להמשך אימונכן. אם הפלאג הזה ייצא מהחור שלו לפני שאני אוציא אותו, אני אדאג שכל סנטימטר מגופך שוב יכוסה סימני הצלפה לקראת התחרות מחר!" במילים אלו הוא החל את דרכו אל האחוזה.
צרטר חזר אל מלאכת האילוף במרץ. במשך כל היום הוא ניסה לשבור את הארשת הכנועה והמרוחקת של אמרלד, בכל דרך שהכיר אך ללא צל של התקדמות. הוא העביד אותה שעות ארוכות ללא מנוחה, אימץ אותה באופן פיזי במעבר בין תנוחות עמידה, רכינה ושכיבה, ואפילו העניש אותה על לא עוול בכפיה, אך היא לרגע לא הרפתה מהמבט הכנוע והצייתנות ללא רבב. היא היתה סמל מופת לשפחה המושלמת.
רק פעמיים הוא ראה משהו מעבר לדמות הכנועה שהציגה ושתיהן הוא חשב בתסכול, היו בתגובה לרוק. כשרוק בישר לשפחות על התחרות שהם קבעו שבה בלו צפויה להקריב את חורה האחורי עבור אהדת פשוטי העם. וכשרוק הביט בה במבט ארוך וחודר.
גם הוא לא פספס את מבטו של רוק, הוא ראה איך חברו בועל את אמרלד בדימיונו, איך הוא מקפל ומעצב את רכושו לשימושו, איך כשהוא חודר אל גופה עיניה מאבדות את הריחוק שהיא הצליחה לשמר מהרגע שהם בחנו אותה לראשונה בשוק העבדים.
לאורך כל היום הוא הסתכל על השפחה גופה המפוסל קופץ לציית לו בכל פקודה. פותחת עצמה, מציגה את איבריה לראווה בתנועות מזמינות, אך הוא נאלץ לסרב להזמנה פעם אחר פעם, מכין ומלמד את השפחה. וכל עבודתו הקשה עבור שימושו של אחר, כדי שיוכל להפיק מרכושו את מירב ההנאה. בכל פעם שאחוריה הובלטו וחוריה הוצגו בהזמנה הוא הרגיש את הזין שלו מקשיח עד כדי כאב.
הוא עצר את האימין ופקד על בלו להכנס לתנוחת שירות, ומנצל את כניעותה חדר עמוק לגרונה של השפחה המופתעת ותוך חדירות אחדות עמוקות אל גרונה הנחנק שיחרר את זרעו.
הוא חשב על בלו שאמנם לא נשברה ועיניה לטשו בו שנאה אך הפחד שהנחיל בה היה מספיק כדי שתתחיל להתנהג כמצופה משפחה. המחשבה לא עודדה אותו ולא הוציאה את המחשבה על אמרלד מראשו. אילו רק היה בעל אחוזה בעצמו והשפחה היתה שייכת לו.
אבל רוק היה חברו ושותפו ועשה עבורו יותר מכל אדם אחר, היה עליו לקבל את העובדה שאמרלד שייכת לרוק ולקוות שיגיע היום שבו יחלוק אותה עמו. הוא הוציא את תסכולו על השפחות, העביד אותן עד שעות הערב המאוחרות, מעביר אותן בין תנוחה לתנוחה ומצליף בהן גם כשעשו את המעברים בצורה מושלמת.
