לפני כחצי שנה. יום שלישי, 5 באוגוסט 2025 בשעה 18:11
היא חיכתה לי בפנים, עם חיוך מיותר, כמעט מתגרה, ואז המבט זה שמבין בדיוק מה הולך לקרות ומקבל את זה בלי לנסות לשנות את מה שיקרה לה עוד מעט.
הדלת נסגרה מאחורי והחלל נהיה קטן מדי בשבילה. לקחתי לה את הגרון ביד, לא עד כאב, עד שתרגיש איך החמצן בורח לה מהריאות ומזה חנק אמיתי.
הסתכלתי עליה כמה שניות יותר מדי ורק אז שחררתי לה אוויר. נתתי לה להתרחק שלושה צעדים אחורה לפני שמשכתי אותה חזרה אליי.
היא יודעת שכל מה שבינינו הוא המשך אחד ארוך, בלי התחלה, בלי סוף, רק עוד פעם אחת שמזכירה לשנינו למה היא כאן.