מעבר לעצמך....

רציתי שיצא ממך חלב.
אמרת.
והפנית ראשך היפה לאחור.
שואף את מנת הניקוטין.
ליטפתי אותך.
אחכ היה כבר ברור. שככה.
מבלי שנתכוון. נכנסנו לאזור המסוכן.
זה שלוקח את העונג והכאב ומערבל אותם ביחד לכדי שיקוי
ממכר.
רוחני כמעט.
מעטים אם בכלל העזו להיכנס אליו.
לעיתים יש שלטי אזהרה.
כיסוי העיניים ששמתי עליך,
אטם כנראה גם את עיני.
לא ראיתי.
נפלתי אליו.
לא הייתי שם מזמן,
ובכלל חשבתי שבינתיים האזור הזה הוצא מחוץ לחוק,
אבל הפה שלך שמצץ מהשד שלי,
לא הותיר לי מקום לספק.
אני שם.

תינוק שלי אמרתי.
את אמא שלי ענית.
אמא שלי.
וינקת.
והגוף הצעיר שלך נלפף בתוכי.
והוא היה זר כל כך
ומוכר כל כך.
מתפתל ויונק.
והפה שלך שם על השד שלי .
ממלמל.
את אמא שלי.
אמא שלי.
אני שייך לך.
רק לך.
ורציתי אז לעטוף אותך עד כלות בתוך עצמי
וכאילו לרוקן אותך בבת אחת.
ולשמור עליך
שלא תברח יותר מעצמך.
כי היה לי נראה שהחיים שלך
הם רצף בריחות וחיפוש אחר בית.
נושא אותו על גב בכל מקום,
עם מקל של נדודים.
לא עוצר.
רק לרגע.
כהשד שלי בפה שלך.
תשמרי עלי. ביקשת.
תחתלי אותי.
אני התינוק שלך.
רק שלך.
ורציתי להמשיך ולהצליף בך,
ורציתי לאחוז אשכיך בכוח,
ורציתי להניח אותך על ברכי,
כמו היית ילד קטן ואבוד,
ורציתי להשתין על גופך
כדי שאשוט בקרביך,
ורציתי לזיין אותך חזק.
חזק.
עד שתתרוקן.
עד שגופך הצעיר ירגע.
עד שלא תרצה לברוח יותר.
עד שהאדרנלין בדם שלך ישכח.
עד שתהיה מקועקע גם בגופי.
עד שלא תברח יותר.
עד שתרגיש בית.

מחותל ושמור ורגוע.

תשמרי עלי ביקשת.

ורציתי ללחוץ בשלט על פאוזה.
כי לא רציתי שהרגע הזה ייגמר.