3 דק אחרי הוא כבר היה בדלת. או באינטרקום. או מה זה חשוב.
הוא היה. תמיד היה.
כמו שעון ישן שחיכה שאתיר את מחוגיו.
כמו קפיץ דרוך.
בומרנג אולי.
משליכה והוא חוזר.
והוא ערום והזין שלו דרוך והחדר חשוך ואתה על הספה ממתין.
כמו מהופנט במחזה. לרגע קהל.
בתוך רגע אחר תהפוך לשחקן. פעיל.
מאוד פעיל. אולי משנה. אולי ראשי.
לידו.
והוא ימצוץ או שאתה לו.
עוד לא החלטתי.
זה תלוי בגודל ההתארכות.
בעובי ההתעבות.
במבט המתחנן.
בינתיים הוא מלקק את מגפי .
ואתה בזוית העין.
כמו כלבלב שלקחו לו את הצעצוע.
רטוב. מקנא. מיילל אל תוך החושך.
ויש לי עוד דקה לחשוב מי ימצוץ למי ואם ובכלל.
ויש לי עוד רגע להחליט
במי אבחר.
את מי ארצה.
או שלא.
זה תלוי בגודל ההתארכות.
בעובי ההתעבות.
ואולי זה תלוי
במילים שיצליחו לחדור את מסגרת עור המגף.
השחור.
הארוך.
זה שמכסה את כף הרגל והירך
ומותיר שוקיים בהירים וחשופים כמעט לגמרי.
ואני ממתינה למילים שגורמות לי להישאב,
לצאת אל המסע ולא לחזור אולי אפילו.
מילים שדרכן מרגישה את עצמי.
רק את עצמי.
רק.
לא את הזין הדרוך שלו ואפילו לא את שלך.
ויש לי עוד רגע לחשוב
ויש לי עוד רגע להחליט.
במי אבחר.
את מי ארצה.
או שלא.
לפני 11 שנים. 18 ביוני 2012 בשעה 20:29
