|
|
|
אני לא מונוגמית.
היא אומרת כשהיא
רוקדת יחפה במסיבות על גגות
רוקדת ונרטבת בחופים על חולות.
רוקדת בימים אך בעיקר בלילות.
רוקדת על שובל של שברי לבבות.
אני לא מונוגמית
היא אומרת כשהיא
רוקדת, מסתחררת, נופלת וקמה.
לא מרשה לעצמה להרגיש עד כמה,
ליבה השבור לרסיסים מזיל דמעה.
והפיניקס שהיא שוב עולה בלהבה.
ילדתי שלי
אל תלכי לבדך
במשעול הכנועות
ילדתי שלי
תשמרי על ליבך
התמסרי לאדונך
ילדתי שלי
אל תבכי את עצמך
בהיותך בלילות
ילדתי שלי
שחררי מעלייך את העול
של המחשבות הרצות
ילדתי שלי
אל תחשבי על גופך
הוא רק נועד לשרת
ילדתי שלי
תני לאדונך להוביל
הוא כבר מכיר את השביל
ילדתי שלי
אל תתיסרי במצולות היגון
אהבי את העצב והשכול
ילדתי שלי
אדונך ירחיב את אופקייך
יכיר לך את גבולותייך
ילדתי שלי
אל תשליכי עברך מאחור
אדונך יובילך אל האור
ילדתי שלי
נומי בלילות בבטחה
אדוני ישמור עלייך מכל רע
ילדתי שלי
סמכי על אדונך הטוב היודע
בכל יהבך, בשלווה וברוגע
אני לא מונוגמית.
ומידי פעם תצרף לחייה לזמן קצר, שאול, מישהו שינסה לשבור את החומות.
ומידי פעם תאפשר הצצה למסתרי ליבה, רק לרגע קטן תסיר את המגננות.
ומידי פעם תחלוק ותחשוף את מבוכי אהבותיה המיוחדות.
ומידי פעם, עת תנסו ללא פשרות, תימצא מאחורי אותן החומות שהקימה ילדה מפוחדת, פגועה, לא בוטחת באיש רק בעצמה.
אלוהים שלי
רציתי שתתדע
שאדוני הוא נפלא.
אלוהים שלי
רציתי שתגע בו
במגע של קסם של שולטי עולם.
אלוהים שלי
רציתי שתתן לו
את היכולת לשלוט כמוך, באדנות, באהבה, בזעם, ברוגע, בכל רגע.
אלוהים שלי
רציתי שתכוון אותו
תמיד לדעת איך להשיג טוב, להימנע מרע בוהק ומושך.
אלוהים שלי
רציתי שתאמר לו
שהוא האדון האהוב מכולם.
הזמנת לקפה
אני התמהמתי
ביקשת יפה
ואני שוב סירבתי
אז הכנתי לי את הקפה
בדיוק כמו שאני אוהבת
ספל זכוכית גדול ויפה
הפוך, חלש ומלא קצף וקצפת
אתמול היה זה רק קפה
אבל מחר תתעקש לפתוח גם דלת
ואני בכלל אישה עצמאית, חזקה ויפה
לא צריכה אבל רוצה את ידך את כתפי עוטפת
סשן ראשון:
אני לא מונוגמית.
היא אומרת תוך שהיא נקשרת.
כך לעצמה מספרת.
אני לא מונוגמית.
הוא עוטף את עיניה היפות בסרט.
והיא בתוככי ליבה רק מבקשת.
אני לא מונוגמית.
הוא מנחה אותה על ברכייה לשבת.
והיא בראשה היפה בשקט מתפללת.
לא יהיו בינינו כללים נוספים.
כך היא בשקט אומרת.
רק קודים לגבולות, קווים אדומים.
לא יהיו בינינו כללים נוספים.
ובליבה היא עוד מבקשת.
שרק איתה הוא יישן בלילות ויתעורר בימים.
לא יהיו בינינו כללים נוספים.
ומילותיה כמעט לא עוצרת.
רק אותי תנשק אחרי שיגמרו הכאבים.
אלוהי, בטל בי את גאוותי שהיא אם כל המידות הרעות.
אדוני, הבא ענווה לליבי שהיטב אדע את מקומי.
אלוהי, בטל בי את הצורך לפחוד המונע ממני רבות.
אדוני, הבא לנשמתי שלווה אמיתי של אמון מלא.
אלוהי, בטל בי את המחשבות הרצות במוחי.
אדוני, הבא לי את השקט של האין כי לא הוטל עלי לחשוב.
אני לא מונוגמית.
היא מצהירה ועל הספה נשכבת.
לא בקול רם, כמעט לוחשת.
רק כדי להניח את הדברים על השולחן, ככה היא אומרת.
ואני רואה את כל מה שנמצא שם מאחור.
את החגיגות שלה בלילות ללא אור.
את מצעד הבחורים שאף פעם לא נשארים.
את כל חוסר הביטחון שנמצא עמוק בפנים.
אלוהי הכנועות
אדון כל המבוטלות
רחם על כנועה קטנה כמוני
כפר לה על כל שגיאותיה
סלח לה כי עוד לומדת היא
מחל לה כי בלמדה אדונה, תשתפר
