הקשר של עכשיו מוגדר כלא מונוגמי ובדסמי.
למה א מונוגמי עושה לי טוב ומפחיד אותי בו זמנית?
כי פתאום אני מוצאת את עצמי כבר לא מחפשת כלום נוסף. ולא ממש מבינה למה.
נכון, נהניתי לחשוב עד היום שאולי אני לא כמו כולם, אני לא אחת שנצמדת להגדרות. אבל התובנות שלי היום שאולי אני עוד אחת שקל לרצות אותה בהגדרות כאלו או אחרות. ולשבור לי את התובנות שלי על עצמי זה הכי מפחיד אותי.
למה בדסמ הופך אותי לרגועה וקופצנית יחד?
כי בדסמ מכריח אותי להיות כל מה שנלחמתי לא להיות כשהייתי במקום רע שלא מרצוני החופשי. אז הייתי כנועה, צייתנית, שקטה, שייכת ועושה כל מה שצריך לפי הספר. נלחמתי לצאת משם. והיום אני בוחרת לחזור לשם ולעשות הכל שוב אבל מתוך מקום של אמון מלא שהצד השני ידאג שזה יעשה לי רק טוב.
יש לי ניסיון עמוק בחווית נשלטות. משם מגיע הצורך להביא את הצד הטוב של שחרור מוחלט של השליטה לידי מי שידע לנהוג בה בכובד ראש.
וזה הופך אותי לקופצנית כי אני נלחמת בעצמי. ואני לא יודעת למה אני עושה את זה...
אולי כי אני מפחדת להודות שטוב לי בקשר שלי.