סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

דיסוטופיה או אוטופיה

תרגיל בכתיבת מציאות ספקולטיבית
לפני 3 שנים. 11 ביולי 2021 בשעה 12:56

אז כבר אמרתי, https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=1171181&blog_id=142902

אני אוהב אותן גדולות, נשיות וחושניות ובעיקר כאלה שכיף להן עם זה.

בדיוק התיאור של השכנה שלי, 1.70 מטר, תחת עגלגל, עיניים ירוקות, עם בטן קטנטנה שיער ג'ינג'י ופנים יפהפיות.

היא גרה שני בתים לידי, בית קטן, שכנים מבוגרים, ברחוב ישן ושקט שהצליח עד כה להתחמק משגעון התמ"א. 

עד אותו יום לא היה לי יותר מדי קשר איתה, לכן לא ידעתי איך קוראים לה, מידי פעם הערתי לה אם היא שכחה אורות באוטו או כשבא המנייאק ההוא לגנוב להם בלוני גז.

אבל חוץ מזה לא יצא לנו לדבר הרבה.

היה לה גם קטנוע ישן עם מדבקה "python is the best", אז הנחתי שהיא עובדת כמתכנתת, ומאז הקורונה שהתה הרבה בבית.

יום אחד כשחניתי ברחוב ראיתי שהכביש מוצף בביוב הסימנים הובילו לבניין שלה, מכיוון שכולם שם מבוגרים, הלכתי לבדוק אם אפשר לעזור.

ראיתי אותה על הברכיים בגינה, בבגדים מינימליים חולצה 'משוחררת' עם שרוולים רחבים מכנסיים קצרצרים על התחת היפה בעולם.

 לידה היה מונח מפתח צינורות אקדח דבק ועוד כלים,

היא נראתה כמו מקגייוור - אני אוהב את זה כשאישה כזאת 'הנדיוומן'.

צריכה עזרה? שאלתי.

היא לא ענתה, רק הושיטה לי מפתח צינורות (נוסף) ופקדה: 'תחזיק', היא המשיכה לעבוד בשקט כמה דקות, מדי פעם, הורתה לי לעשות משהו, להחזיק/להרים/ללחוץ, אבל שום מילה מעבר לזה.

כשסיימה אמרה, טוב, ' זה יחזיק להערב אבל מחר צריך אינסטלטורית'.

'למה דווקא אישה'? שאלתי.

היא לא ענתה, רק אמרה 'בוא תתנקה, ונשתה כוס קפה ביחד'. חשבתי לעצמי היא בטח טיפוס מאוד ענייני קורקטי, לא מדברת הרבה.

ניסיתי לומר שאיו צורך ואני עייף ואין לי חשק.

היא כבר עלתה למעלה, בדרך, במדרגות היתה לי 'נקודת תצפית' לא רעה... והיא היתה מהממת....

איזה גוף משגע...

נכנסנו. הדירה היתה קטנה - 2 חדרים - אבל  מוארת, מאווררת ומרוהטת בטעם טוב. פה ושם תמונות שמן על הקירות, פסנתר קטן כמה עציצים.. אבל היה ריח מוזר בבית, לא בהכרח לא נעים אבל מוזר, כמו ריח של קש או חציר.

היא ניגשה למטבח והדליקה את הקומקום החשמלי ושאלה? סוכר? נכנסתי למטבח וביקשתי 'סוכרזית'.

'אין' היא אמרה ושמה לי כפית סוכר.

היא הגישה לשנינו והתיישבה, הצטרפתי אליה כי הבנתי שהיא לא תטרח להזמין, היא היתה חסכנית במילים וכשכבר דיברה זה היה בהוראות.

מיד היא הודיעה 'תתרחץ, הצביעה לעבר המקלחת והמגבת על המתלה'.

טוב, זה כבר היה מוגזם, מי היא חושבת את עצמה, עשיתי לה טובה באיזו זכות היא מחלקת לי הוראות? 

אבל חשבתי 'אולי יצא לי משהו איתה', חוץ מזה היה משהו מסתורי בקול שלה, שהקרין סמכות. 

ראיתי אותה שותה מהקפה ונכנסתי למקלחת 'מה זה  הקש הזה?' שאלתי את עצמי תוך כדי שאני מתפשט.

פתחתי את הברז, לקחתי ספוג מהמתלה וקצת סבון, פתאום הדלת נפתחה והיא שאלה, 'אני צריכה גם להתקלח', 'את חוסכת במים'? שאלתי. היא לא ענתה, ובתוך עשר שניות התפשטה, היא 'מדדה' אותי בעיניים שלה, לקחה ממני את הסבון והספוג והסתובבה, 'תסבן למעלה בגב'.

ואוו, היא יודעת מה בדיוק היא רוצה האישה הזאת והיא לא מתביישת לדרוש את זה.

התחלתי להגיד משהו אבל היא קטעה אותי 'תשים יותר סבון ותרד למטה', עוד לא הגבתי והיא כבר דחפה לי את היד לכיוון התחת שלה, 'תנקה הכל אולי אחר כך....' ולא המשיכה.

לא אלאה אתכם בפרטים אבל.... טוב אלאה אלאה....

הגוף שלה היה יפה כמו פסל רומאי, והיא כמו סירנה הקוראת לספינה, עגלגלה, נשית, בטוחה בעצמה, שמתי לב גם שהיא לא מאמינה יותר מדי בגילוח.

מדי פעם היא פקדה 'הי, זה לא מוזיאון, תפסיק להסתכל ותסבן'. בסוף היא שטפה את כל הסבון מעליה התנגבה והודיעה 'אני הולכת לישון, תצא, תטרוק את דלת הכניסה ותשתה את הקפה בדרך הביתה'.

זהו, לא זיינתי, ואפילו תודה היא לא אמרה.

היא קראה את המחשבות שלי ואמרה 'מה? שתית קפה, ראיתי אותה עירומה במקלחת, נגעת בי, לא מספיק?'

גמגמתי משהו והיא חייכה חיוך נבזי 'לא נורא, אז יכאבו לך קצת הביצים, בטח תאונן עכשיו כל הלילה', סגרה את הדלת והלכה לישון.

הייתי מבואס 'טילים', אבל מה יכולתי לעשות היא נראתה כמו מישהי שאי אפשר לשכנע וגם היה משהו בדבריה, אילו ידעתי שכך ייגמר הסיפור לא הייתי בא?

אז עשיתי מה שהיא אמרה, טרקתי את הדלת ושתיתי את הקפה (הקר) בדרך הביתה. ו...כן גם 'טיפלתי' בכאב ביצים ההוא, כל הלילה....

 

עוד?

 

 

לפני 3 שנים. 9 ביולי 2021 בשעה 11:12

"אני נושמת את העור שלך, חיים שלי

נושמת עמוק אל תוך הלב

רוצה לשמור אותך קרוב אלי, חיים שלי

להגן עליך מצל של כאב

אני טועמת ת'דייסה שלך, חיים שלי

כמו חלה של שבת מתוקה

שתמיד אקדם אותך, חיים שלי

עם עוגה וחיבוק ונשיקה

כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא

ואין בעולם דאגה כמו דאגה של אמא

ואין בעולם מי שיאהב אותך כמו אמא, רק אמא שלך

אני חולמת ת'חיוך שלך, חיים שלי

חולמת שתמיד תחייך

מה לא הייתי עושה בשבילך, חיים שלי

כדי שממני אף פעם לא תלך

כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא

ואין בעולם דאגה כמו דאגה של אמא

ואין בעולם מי שיאהב אותך כמו אמא, רק אמא שלך

כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא

ואין בעולם דאגה כמו דאגה של אמא

ואין בעולם מי שיאהב אותך כמו אמא, רק אמא שלך

.ואין בעולם מי שיאהב אותך כמו אמא, רק אמא שלך"

 

 

ומה אתכם/ן כבר התקשרתם לאמא היום?

 

 

 

 

לפני 3 שנים. 8 ביולי 2021 בשעה 11:08

אפשר בכלל לדבר על זה?

כאילו PC ו Metoo ושאר ירקות...

אוקיי שתקתם, סימן שאפשר.( ברור שאפשר, שאלה רטורית..)

למה כל חודש?

מה עם המיגרנות? PMS? האיכסה ? זיהומים?

כאילו אפשר להבין את זה כשאת נשואה ( ולא הכי באושר),

תירוץ מושלם, לא צריך 'להמציא' כאב ראש, הוא באמת שם...

מילא אם היה אפשר 'ללוות' מ'בנק הדם' כשבא לך,

ולהחזיר אותם מתי שנוח, סוג של תכנית של פריסת תשלומים/משכנתא.

אז בשביל מה זה טוב?

אבל מה, איזה לחץ כשהוא לא מגיע......

 

נ.ב. 

הפוסט הנ"ל נכתב בהומור (קלוקל בוודאי....) ובאמפתיה, המערכת מתנצלת מראש אם מישהי/וא נפגע/ה בכל צורה או אופן, אל תטרחו לתבוע אותי אני גם ככה בחובות.... 

 

לפני 3 שנים. 7 ביולי 2021 בשעה 20:05

תחת גדול…

זה נפלא, מרהיב!

אתן יודעות?

ירכיים רחבות… ממממממממ.. בא לטרוף….

ציצים….. גדולים,קטנים,זקורים, נפולים……

את קולטת? או שאת חושבת ׳אוף אני חייבת להוריד כמה קילו׳….

אז זהו מאמי, את לא חייבת, את יפה כמו כשאת

שמחה, ענוגה, דשנה, מרגישה רוגשת.

מי שרוצה אותך רק יהנה מה׳עוד׳ הזה שיש בך.

כן, מהצלוליטיס, מהעגלגלות מהנשמה הגדולה שלך 

והוא/היא יהיה שם גם אם תדחפי עוד המבורגר,

אז תפרגנו לנו כמו שאנחנו מפרגנים לכן,

יש גברים שאוהבים נשים אמיתיות.

ללא סיליקון וללא בוטוקס.

 

 

 

אז ….. את יורדת לי, או לא ?…

לפני 3 שנים. 7 ביולי 2021 בשעה 14:53

אני אוהב איך את נראית

כשאת מחייכת

כשאת כועסת

כשאת מתחרמנת

כשאת משתעממת

אני אפילו אוהב איך שאת נראית כשאת יושנת (טוב ישנה....אבל חבל להרוס חרוז)

יכול להיות שאני מתאהב בך מלכתי?

לפני 3 שנים. 7 ביולי 2021 בשעה 11:53

Facesittig, 

מה נסגר איתי לאחרונה והאובססיה הזאת שיש לי, 

בכל זווית ובכל תנוחה, מלפנים מאחור, בכל חור,

ללקק לשתות לשמוע אתכן גונחות.

לפעמים אני חולם שמישהי 'שוכחת' אותי שם, 

אבל לי לא אכפת אם אני צמא אני 'שותה'...

ו'הברז' שלכן מטפטף ומטפטף.

הריח משגע אותי, הרכות הקטיפתית של שפתי הכוס..

חום הירכיים ותנועות האגן,

הרעידות הבלתי נשלטות של הרגליים....

האורגזמה הגברית בכלל לא באותה ליגה...

והכי הכי אני אוהב זה לראות אתכן גומרות בשקט...

רק מבט מצועף בעיניים שכאילו לוחש -

'לא אכפת לי איך אני נראית 

לא אכפת לי איך אני נשמעת

מותק, קח אותי למעלה...

עוד, עוד למעלה'.

ואני, אני לא צריך לגמור... האורגזמה שלכן מספיקה לשנינו....

אז בכל פעם שאתן מרגישות כאילו מישהו

מסתכל ומודד לכן את הירכיים בעיניים.....

אולי זה אני.....

 

לפני 3 שנים. 2 ביולי 2021 בשעה 13:35

כמה חםםםםם.....המשך החלק הקודם

 

פעם אחת ניסיתי לרמות, היא ביקשה (כן, היא תמיד אמרה בבקשה)

"תישאר בבקשה בבית עד שהטכנאי של המקרר יבוא, הוא כבר מאחר יותר מארבעים דקות" (היא מיהרה לצאת). אמרתי: "בכיף"

היא פנתה ללכת ואז הסתובבה שוב בחיוך מרושע ; " ושהוא יצלם אותך מתגלח".... (הסבר בהמשך) עכשיו היא ממש פרצה בצחוק.

לא ידעתי מה לעשות, כל זה היה יחסית חדש לי אז, כשרק נפגשנו חשבתי ש.. כן, דנה משונה קצת, אבל לא ידעתי עד כמה.

גם לא היה לי הרבה זמן לחשוב, הוא הגיע אחרי עשר דקות,  טיפוס מלוקק שתופס מעצמו,

ניסה ללמד אותי איך עובד המקרר... עניין לי את התחת ( ואז עוד לא הייתי בקטע האנאלי).

לא יכולתי לסבול אותו, היה ברור לי שאין מצב שאני נותן לו לצלם אותי ככה.

הוא הלך ובא, עשה רושם שהוא מורח את הזמן, מחכה למשהו שיקרה, בסוף הודיע שהוא עוזב, שילמתי לו וטרקתי את הדלת אחריו.

פתאום תקפה אותי פניקה בלתי מוסברת, החדר הסתחרר, הלכתי לשתות משהו חם ולבשתי עוד סוודר למרות שבתחזית אמרו שיהיה 'רגיל לעונה'.

במשך חצי שעה לא יכולתי לזוז, ממש הרגשתי שיתוק.

זו לא היה חלום, בקושי יכולתי להרים את הידיים. אחר כך התאוששתי, הורדתי את שני הסוודרים ויצאתי,

כשחיפשתי את המפתחות ראיתי את הפלאפון, ושוב נזכרתי, דנה אמרה...

מיד הלכתי להתגלח, יצאתי לעבודה והשארתי לה פתק בצבע וורוד עליו כתבתי "אוהב אותך מלכת הכאב שלי", והוספתי לב,

לא אוהב את השטויות האלה אבל אני יודע שהיא כן והרגשתי צורך לפייס אותה.

אל תבינו לא נכון היא אהבה אותי, באמת אהבה אותי, אבל בדרך שלה.

באותו יום חזרתי מאוחר מהעבודה, ככה זה הישיבות הארוכות האלה כשלכל הילדים הקרייריסטים האלה יש מה לומר ואז להוסיף על אחרים ו......

קניתי בדרך זר ורדים נכנסתי הביתה בחיוך, "סוף סוף, איזה יום ארוך " אמרתי,

היא עמדה מולי מאחורי הדלת, לא ראיתי בפניה כעס, רק אכזבה, כאילו אין לה ברירה אלא לעשות מה שאכן עשתה.

דנה פקדה - "תמחק את החיוך ותתפשט!" ואז ראתה את הוורדים, "הבאת וורדים אה, חשבת שזה יעשה לי משהו, מה?".

"תקשיב לי טוב", אמרה בקול יציב ושקט, "אני אוהבת אותך, אבל כשאני אומרת משהו אתה מציית, אתה עוד לא יודע מה מחכה לך הערב, היום שלך רק התחיל",

ואז נזכרה בוורדים שוב – "גם לזה יהיה שימוש", אמרה ולקחה את הפלאפון שלה.

היא חייגה מספר ואז הפסיקה – "אתה עדיין לבוש? טוב אני אפשיט אותך", לא יכולתי לזוז.

לא זוכר מה קרה שם אבל לאחר כמה דקות התעוררתי עירום, רועד מקור קשור בכל הגוף.

היא חזרה לטלפון שלה – "תבוא עכשיו.." הקול בצד השני ניסה לומר משהו, "עכשיו אמרתי! ותזכור גם איך לבוא"  צחקה, "עוד טמבל...".

 

עד לפעם הבאה......

לפני 3 שנים. 11 ביוני 2021 בשעה 13:03

הי לכולם, חדש כאן, חדש גם בכתיבה, אשמח לקבל פידבק.

 

 

היום הייתה הפעם הראשונה שהלכתי לעבודה בלי 'חֵזִי'. חֵזִי הוא לא מישהו, הוא משהו, יותר נכון משהיא, כך דנה קראה לו, זה הצחיק אותה.

אבל אולי אני מקדים את המאוחר.

לא קראו לה דנה אבל היא התעקשה שאני אקרא לה ככה, "שלא תשכח מי קובעת את הכללים".

לפעמים היא התעקשה שאקרא לה ככה גם בפני אחרים, למרות שגם הם ידעו שזה לא היה השם שלה,

פעמים אחרות היא גם רצתה שאתייחס אליה כאשתי עם אחרים, היה לה מין חיוך נבזי כזה כשהכריחה אותי לעשות את זה.

כמובן שלא היינו נשואים, סתם 'נפלנו' אחד על השני. אני, כי היא הייתי תלוי בה לחלוטין, ממש כישפה אותי.

והיא , היא באמת הייתה 'נופלת' עלי לפעמים, אבל לא בצעקות אלא בשפה פשוטה שקטה ולא משתמעת לשתי פנים

"או שאתה מוריד את 'ליידי' לסיבוב בגינה עכשיו עם ליפסטיק אדום בוהק, או...."

היא לא הייתה צריכה להמשיך לא היה מצב להתנגד, "ואני אדע אם ניגבת בדרך או לא!" והיא ידעה, לא ברור לי איך, אבל היא הייתה יודעת הכל.

והכל בשקט ובנעימות. ידעתי שלא כדאי לי לרמות אותה, אתם מבינים, יום אחד הקדמתי לחזור מהעבודה (חשבתי שנצא לאכול משהו,

פתחו מקום חדש בנמל שכל החבר'ה בעבודה מדברים עליו כבר שבוע), זאת הייתה טעות, אוי איזו טעות....

מצאתי אותה יחפה על השטיח בסלון יושבת ישיבה מזרחית במין סוג של יוגה, אף פעם לא ראיתי אותה ככה.

שאלתי, "הי, מה עושה?", היא הסתובבה אלי והביטה בי במבט שלא ניתן לשכוח הרגשתי צמרמורת בלתי נשלטת,

שמעתי אותה אומרת בקול מוזר  של אישה לא מוכרת, "שמות, קושקוש..." , התעלפתי.....

כשקמתי ( דנה אמרה שלקח לה יותר מעשר דקות להעיר אותי) ראיתי שהשתנתי על עצמי, היה לי קר מאוד,

היה כבר אביב אבל הרגשתי קור בלתי נסבל, וכאב קל, כמו עקצוץ קל מתחת למרפק.

"אתה זוכר משהו?" היא שאלה,

"כלום, כלום שיקרתי",

היא נתנה בי מבט ארוך ואמרה - "אתה חושב שאני צריכה כבר להוריד שיער ברגליים?".

הייתי המום, הבנתי שקרה כאן משהו שהיא מנסה להסתיר והיא מנסה להיות קלילה בעניין.

חוץ מזה היא יודעת שאני אוהב אותה ככה, טבעית.

למעשה, הרבה פעמים התחננתי בפניה שלא תגלח את הכוס ואת הרגליים המדהימות שלה, היא הייתה ג'ינג'ית וכל כך אהבתי את הריח שלה.

"מה פתאום, את נראית נהדר", גמגמתי,

"אידיוט! עוד מעט קיץ נראה לך שאני הולכת עם הג'ונגל הזה ככה בביקיני", אמרה, ואז הוסיפה , "אבל אתה, אתה יכול לגלח".

"לא תודה, אני מעדיף ככה, אמרתי לך",

דנה חשבה רגע וכאילו לא שמעה אותי אמרה "יודע מה, כן, תגלח! ואתה יודע מה יקרה אם פעם אחת אתפוס אותך יום אחד עם שיער",

"במחשבה שניה, אל תגלח כל יום, אתה תתרגל, אני אהנה יותר אם תתגלח פעם בשבוע,

ככה יצמחו לך זיפים ותגרבץ כל הזמן".... היא צדקה, זה היה נורא, כל היום הייתי מגרבץ. 

 

זהו זה להפעם, יש עוד פרקי המשך, אם זה מעניין מישהו, אפרסם.