העירום של הנפש

פניה כבויים, כחושים ועגומים. נראה שאינה מבחינה בו.
'אני אוהב אותך, ילדה שלי..'
'אני יודעת...'
מבקש לבכות ולא מצליח, רק משתוקק לפתוח את הדלת, לרוץ לחבק אותה, אך הגוף ממוסמר למושב.
היא נעלמת מאחורי חומת עצים.
'נדבר,' היא מנתקת.
'נדבר,' עונה לאויר ומשעין את הראש לאחור.
בעדינות בלתי מתפשרת היא נעצה את הטריז.
מחכה בחניה. רק לא להיתקל בה עכשיו בשביל המוביל.
אחר כך דוהר בפיתולי הכביש בשפתיים חשוקות ופנים חתומות.
לאספרסו השני היום, יש טעם של דמעות.