בדסמ זה המקום שבו אנחנו משתוקקים לאנרגיה שהפוכה אלינו.
נניח אם אני נשלט אני משתוקק לשולטת. ואם אני שולט אני משתוקק לנשלטת. מקום שרוצה לבוא לידי ביטוי דרך האחר. השולט רוצה לבוא לידי ביטוי - להגדיר את האחר, להיות נוכח בו. והנשלט רוצה להיות קרקע שעליה שהשולט מתבטא. תחושת ההגדרה והנוכחות על ידי האחר.
איך זה קשור למיניות או אהבה?
הנאה מינית זו כמות האנרגיה המינית שיש בגוף, לכן אורגזמה זו שיא ההנאה והאנרגיה.
תשוקה זו השאיפה לאנרגיה שהפוכה לנו.
עונג מיני זה שההנאה המינית והתשוקה רוקדים במקביל, ביחד, 50/50.
בבדסמ אנחנו הופכים את התשוקה לאנרגיה שהפוכה לנו למרכז של העונג המיני. המשחק של התשוקה הוא המרכז.
אבל יש כאן רק בעיה אחת
כשזה קורה אנחנו משתיקים את הלב שלנו
אנחנו משתיקים את האהבה של הגוף שלנו.
אנחנו לא יכולים לאהוב באמת.
נניח והייתי מספר לכם שיש משהו שיגרום לכם להרגיש אתם. שאתם יכולים להיות אתם אם תגיעו לשם. בתוך הסיפור הזה סיפרתי לכם בלחש שלא תשמעו ש.... שאתם לא אתם.
שאתם צריכים משהו שיהפוך אותכם להיות אתם.
במיניות חייבים משיכה למה שאין לכם, במיניות בריאה מה שאין לכם לא מגדיר את מי שאתם. הוא לא הופך אותכם לחסרים.
במיניות בריאה התשוקה היא חלק מהרצון של הגוף להתחבר לאנרגיה שמנוגדת לו, בדיוק כמו אלקטרון ופוזיטרון, או חיובי ושלילי. המשיכה המגנטית של המיניות היא משהו שטבוע בגוף.
בדסמ לוקח את התשוקה של הגוף צעד אחד קדימה.
התשוקה היא כבר לא תשוקה של הגוף, היא כבר משהו שמדברים עליו כסטטוס. ומי שאני. אני מוגדר ככזה.
אם אני מוגדר כשולט אני חסר ללא נשלט.ונשלט מרגיש חסר ללא שולטת.
זה לא מפגש של גוף לגוף, זה מפגש של סטטוס פסיכולוגי עם סטטוס פסיכולוגי.
כשאנחנו סטטוס פסיכולוגי אנחנו בעצם לא באמת מתחברים לתשוקה האמיתית של הגוף. אלקטרון ופוזיטרון הם חלקיקים יסודיים בטבע שמנהלים מערכת יחסים של משיכה. כמו פלוס ומינוס. ראיתם פעם אלקטרון ללא פוזיטרון שצועק שהוא נשלט? לא.. כי הוא לא נשלט.. הוא נמשך לפוזיטרון. זה פיזיקה. הוא נמשך לפוזיטרון שנמצא בקירבתו.
אז למה אנשים מחליטים להתכחש לפיזיקה של הגוף, ולהגדיר את עצמם במקום להיות הגוף שלהם?
זה כי הם הם לא יכולים להסכים לעצמם להמשך באמת.
בדסמ הוא יכול להיות אחלה משחק, אבל אנשים שבדסמ שולט עליהם נמצאים שם כי הם לא יכולים להסכים לעצמם להיות הפיזיקה. להתמסר לפיזיקה.
הם חייבים משחק כדי להתמסר לפיזיקה של המשיכה.
חייבים חוקים והגדרות כדי לשחק.
אסור להם להיות הם.
הבעיה בלהיות כפוף למשחק היא שהחוקים וההגדרות שיש במשחק מכבות לנו את היכולת להתחבר להאהבה של הגוף, לטבע שבו, להתמסרות המלאה לפיזיקה שבו.
אלקטרון שקובע לעצמו חוקים מתי ואיך להמשך לפוזיטרון - הוא לא מתמסר למשיכה הטבעית של הפיזיקה. הוא מנסה לשלוט עליה. הוא מאבד אותה. את היכולת להיות היא.
כשאנחנו לא יכולים להתמסר לגוף שלנו אנחנו לא יכולים להנות באמת בצורה שלימה.
לכן בדסמ הוא "משתיק קול" של צעקה של הגוף להיות באמת.
להתחבא מאחורי המשחק עם התשוקה של הגוף, כדי לא להתמסר ולהיות האהבה והתשוקה של הגוף.
:)