פרק שנים עשר
סתם עדכונים, בקטנה
***סיפור בהמשכים, מומלץ לקרוא מהתחלה***
במוצש, בדרך לפמדום אורדורה עברתי ליד מאפיה (כשרה למהדרות) והייתי ממש רעבה. שהתקרבתי למאפיה ראיתי שהיא מלאה חרדים ואני לבושה כמו בתמונת פרופיל בערך. טוב, זה כבר אאוטינג מוגזם אפילו בישבילי והחלטתי לוותר. בעודי ממשיכה בדרכי, חשבתי שהערב עוד ארוך וממש לא כיף להעביר אותו רעבה. לא הגיוני כלל שמישו אחר יכתיב את משטר התזונה שלי, אפילו מבלי לעשות או להגיד משו, רק בכוח המחשבה. לקיבנאימט אמרתי, פשוט אכנס אקח משו במהירות ואסתלק בשושו, אמשוך מינימום תשומת לב ואמשיך לי. עשיתי סיבוב פרסה, הגעתי לחניה של המאפיה, השתפנתי שוב, הסתלקתי משם, עשיתי שוב סיבוב פרסה וחזרתי למאפיה. נכנסתי כתמול שלשום, הסתובבתי בשקט ובהנאה בין כל המדפים, בדקתי איזה מאפה הכי שווה ואיזה הכי חם ולא מיהרתי כלל. אני יכולה לדווח שלא נתקלתי בשום תגובה חריגה, זאת משום שלא טרחתי להביט ימינה ושמאלה ולא לנסות להבין מה אנשים חושבים. מה שבטוח, למקרה חירום, היה לי תו"ל מוכן מראש-האצבע האמצעית שלי הייתה בהיכון למקרה שמישו רק יעיז להגיד משו! לאחרונה גם נכנסתי למלון לבושה, מדהים כמה אומץ צריך כאשר אנו במאה ה 21 ;-(
היום לקחתי את הילדה לגן שעשועים. בזמן שהיא התנדנדה שמתי לב שטבעות הברזל שמחזיקות את הנדנדה שחוקות. צילמתי את הטבעת השחוקה ושלחתי למוקד 106. שניה לפני ששלחתי הסתכלתי בתמונה ושמתי לב שבנוסף לתמונה של שרשרת שחוקה, אני גם שולחת תמונה של ציפורן עם שאריות לק והיעדר מניקור משווע. נו שויין, למי אכפת מה תחשוב המוקדנית? רק נקווה שהיא לא קוראת בכלוב, כי אם כן עשיתי לעצמי אאוטינג טוטאלי. מצד שני, אם את כן קוראת, ואם את פה, ואם גם ככה יש לך את מספר הטלפון שלי, אז אולי.....
