אתמול נתתי לה להיכנס לתוכי, התמסרתי לגמרי, ככה בלי לחשוב, נתתי לעצמי להיות היא לרגע, קראתי את עצמי בדפים ובדיו, ראיתי איך אנחנו מסתלסלות אחת סביב השנייה יוצרות הרמוניות קדומות
נ' היקר
אתמול חרטנו בציפורניים שחורות, עד שלא ידענו איפה אני מתחילה ואיפה אני שהיא מסתיימת
במסדרונות חשוכים במדרגות אפלוליות, היא הראתה לי את הדרך ברגליים בטוחות, היא מכירה כל צעד ופנייה בעל פה
על כן לא היה מנוס מפשוט לפסוע אחריה לקוות שתוביל אותנו לנקודת אור
בדרך שמענו ציפור
"זו סנונית?"
"למה חשוב לך לדעת?"
נ' היקר
לא היה חשוב לי לדעת, רק רציתי לשמוע את קולי שלי
שהחושך יספוג אותו, שגם החושך יהיה אני, אתפזר בין כל הדרכים המובילות לאין, שאין יהיה אני ואני הוא
אני אין, האינות שלי לא מפריעה לי לרוב, אך לפתע היה חשוב לי לשמוע את קולי, את הידהודיו, אולי רק רציתי להתמצא במרחב
התביישתי לומר לה, שקולי לפעמים נדמה לי גדול ממני, כבד ממשקל גופי, שאולי אם אוציא אותו אהיה קלילה יותר
"אני רק ניסיתי לנהל שיחה"
"עם עצמך, אני מניחה"
"וזה כל כך רע בעינייך?"
"לא רע ולא טוב, פשוט קיים, אפילו לא קיים, אבל בוודאי פשוט"
"פשוט אולי לדמויות כמוך הרגילות להקשיב לסנוניות"
"גם עכשיו הנסיון שלך לשיחה לקוני, מה את רוצה?"
"תישארי"
נ' היקר
רציתי בחברתה, וגם בזו של הבושה שהיא אני, בחברתו של האושר ושל המוות של היגון וההשתעות, אפילו בחברתה של הסנונית רציתי, גם הסנונית היא אני, לא בקולן חשקתי, ותשוקה היא מילה גדולה, לא עולה בקנה מידה כשם שקולי לא נמדד עם גופי
אמרתי והיא נשארה, ללא קול או תנועה, לא הבחנתי בנוכחותה עד שבכל פעם לחששתי ונקשתי כדי שתגלה שאכן לא עזבה
אנחנו במשחק נקישות מתמיד, אני נוקשת היא מופיעה, אני נוקשת שוב והיא נעלמת
"למה את משחקת איתי כילדה"
"אני את אמרת, אז למה את ילדותית בעיני עצמך?"
"שאלה טובה, אם אפגוש במבוגר אי פעם אשאל, בוודאי יהיו לו פניני חוכמה מקמטי אפרו"
נ' היקר
השעות והימים התאחדו להם בחושך, אני איבדתי או הם יתאחדו בתוכי ולא בטוח שיש איך לצאת מהאין.
נקשתי, היא לא הופיעה, מלמדת אותי שיעור או הפליגה ויצאה מהחושך, יצאה מעצמינו, תבעה לעצמה גורל חדש, עסקה עם המוות שלנו שלא כלל אותי. בוגדים כולם, בוגדת אני
"ממהרת לחרוץ את מניע וגזר דין, לא?"
"סלחי לי אם כך, למה לא הופעת?"
"אני לא יודעת"
מה היקר, היא נעלמה שוב, לפני כמה וכמה רגעים, אין לי איך לספור כאן שעות וימים, אני לא מאשימה הפעם, אני מברכת, נשארתי איתך נ'היקר
וגם אתה הוא אני
