בוקה ומבולקה

אני מריירת על הרצפה

זוחלת לאיטי

משאירה שובל דביק כסוף ומנצנץ

סוחבת על גבי משקל עבר ובית

חלול ונטוש

בכל זאת כבד

מחכה לגשם

לאות לצאת החוצה אל המרחבים

להציץ בעיני ולראות את הביטחון שבאדמה קרירה

רק עוד קצת החורף בא

והריר ישטף, אולי יתן לי דחיפה