אם רק עכשיו הצטרפתם לכדור השלג שלי אז ברוכים הבאים! הגעתם בדיוק בזמן לבקו"ם והופ לטירונות. מעכשיו הימים של נשיקות מתוקות ושגעון בתיכון יראו כמו חלום רחוק. אם אתם תוהים על מה אני מקשקשת פה, מוזמנים לחזור אחורה ולקרוא כיצד נוצר כדור השלג.
כמו בכל דבר בחיים שלי, גם בגיוס הייתי הראשונה מכל החברות. איכשהו, בין כל ימי המיון וראיונות הקבלה, מצאתי את עצמי על אוטובוס לבה"ד החינוך עתידה להפוך למש"קית בריסטולים והפעלות פורים. מה לי ולמש"קית חינוך תגידו לי? צה"ל אתם יודעים מה עשיתי בתיכון? כמה סמים עישנתי? כמה סקס עשיתי? איזה חינוך אתם רוצים לקבל פה? ככל הנראה שכחתי לציין את כל הדברים האלה בצו הראשון. אופסי. נידונתי לקשקש לחיילים שבוזים במוח על מלחמות צה"ל, להטיף לסטלנים נגד שימוש בסמים ואלכוהול ולצייר פוסטרים מקושטים בגיר צבעוני שלאף אחד לא אכפת מהם. לאחר שלושה חודשים של סבל בקורס, שלחו אותי להמשיך לסבול בחטיבה מרחבית שכוחת אל בשטחי יהודה ושומרון.
הגעתי לצבא, נערה דעתנית, צינית, שמרגישה שעשתה הרבה וראתה עולם אבל בסופו של דבר גדלה כל חייה בישוב קהילתי של אשכנזים. בבועה. בחטמ"ר הכרתי אנשים מכל הארץ! מכל העדות, הדתות, המעמדות והמפה הפוליטית וגיליתי שאם אין ברירה, אמצא שפה משותפת עם כל אחד. ככל שהזמן עבר, שותפותיי למשרד ולחדר נהפכו לחברותיי הטובות. אז הייתה את ראסטה גירל מהשלישות שגרה בבת ים ולימדה אותי שאם אין כסף לקנות מתנת יום הולדת לחברה, זה ממש לגיטימי לגנוב. את מותק מהמרפאה שגרה בירושלים וטלטלה את עולמי עם כל מיני סלנגים הזויים ואנגלית קלוקלת. את בלונדי עובדת הרס"ר מכפר סבא שכמעט הלכתי איתה מכות פעם ראשונה בחיי ואת וודקה המש"קית ת"ש מבאר שבע שלימדה אותי קללות ברוסית. ביחד צחקנו, עישנו, רבנו, בכינו והעברנו ימים בשמש ובגשם, במשך שנה שלמה.
זוכרים את האומן שלי? שבלם את האצת כדור השלג? לאחר שנה וקצת יחד, העצירה החורקת התחילה לעייף, המתחים התחילו להיבנות וכך שברתי את לב מספר שלוש. חברותיי מיד החלו במלאכת הקודש ולקחו אותי לראות עולם. ועכשיו? אין לי מעצורים שוב פעם. מה שיבוא אני לוקחת. ראסטה גירל הייתה הראשונה. יום שישי אחד היא הזמינה אותי לשבת עם חברים שלה בבת ים לשתות בבית של חבר. וודקה על השולחן, נרגילה, שאכטות, צחוקים ועשן...ובפינה, אמא מעולפת על ספה וילדה בת 8 בחצאית וחולצת בית ספר רואה את הכל. עד היום לא אשכח את התגובה שלה כששאלתי אותה אם זה לא קצת בעייתי שכל זה קורה מול הילדה. "וורשיפ מה את רוצה? אם היא לא רואה את זה פה היא מסתכלת מהחלון ורואה את זה ברחוב". התכווץ לי הלב, תמימה שכמותי. אחר כך נסענו במונית לדרום תל אביב במקום שהזכיר לי את סודן ונכנסנו למסיבה שבה כולם עשו טוורק על שולחנות. מישהו תפס לי את התחת וביקשתי מראסטה גירל שנלך משם כי מישהו מטריד אותי. ראסטה גירל, מטר חמישים וקצת, מיד שלפה את הבנייה בציפורניים והורידה לבחור סטירה מצלצלת. חשבתי שזהו, מפה אני לא יוצאת יותר. דרמטית הא? יצאתי גם יצאתי ובעידודה של ראסטה גירל גם איבדתי את בתולי בתחום ההשתנה בסמטות חשוכות. אין כמו חברות אמת.
שניה הגיעה מותק שהכירה לי את "כיכר החתולות" בירושלים. ישבנו באיזה בר חמוד והברמן נתן לי שאכטה וזרק מחמאה ואני? נמסתי בכיסא וכמובן שלקחתי. עוד לא הבנתי שלערבב וויד ואלכוהול לא עושה לי כלכך טוב. הכל התחיל להסתובב ואמרתי למותק שאני רוצה ללכת הביתה אבל היא ממש רצתה ללכת למועדון. התעקשתי בעודי בקושי עומדת על הרגליים ובסוף מותק נכנעה והזמינה מונית הביתה. או כך חשבתי! מצאתי את עצמי עומדת ברחבה של מועדון ירושלמי, מלא בחורים בסקיני ג'ינס ואדידס ובחורות בשמלות פאייטים. את הלילה הזה סיימתי מרוחה באוטו בדרך לבית של מותק בזמן שבן זוגה השיכור נוהג כמו חולה נפש. שוב פעם חשבתי לעצמי "זהו וורשיפ, היו לך חיים טובים סך הכל". ספוילר אלרט- לא מתתי. אהה וגם עשינו שלישיה.
אחרונה וחביבה, לפחות לסאגת המועדונים הנוכחית, הייתה וודקה. נסעתי דרומה לעיר הגדולה באר שבע! היא נתנה לי טייץ דמוי עור, שמה לי אודם אדום בוהק וישבנו לשתות גריגוס אסאי אצלה בבית. משם המשכנו למקום היחידי ההגיוני ברצף הסיפור הזה, הלוא הוא מועדון "הפורום" המפורסם\ידוע לשמצה. מימיי לא הייתי במועדון כלכך גדול. ניסיתי לדבר והמילים שיצאו לי מהפה נבלעו במוזיקה מחרישת האוזניים. תוך שלושים שניות כבר ניגשו אלינו בחורים והציעו להביא לנו דרינקים. וודקה מיד אמרה לי לסרב ושאי אפשר לדעת מה הם ישימו לנו בכוס. ואוו? זה באמת קורה במציאות? ביישוב קהילתי זה רק קורה בסרטים. רקדנו קצת ושוב פעם, דרינקים, שאכטות וראש מסתובב. מפתיע אני יודעת. התחלתי לחפש את היציאה ללא הצלחה. לאחר שיטוטים של כמה דקות החלטתי שאני אניח יד על הקיר ואתחיל ללכת. בסופו של דבר אגיע לדלת. לא יודעת איך אבל מצאתי את עצמי 500 מטר מהמועדון ברחוב חשוך יושבת על סף המדרכה כשוודקה מצאה אותי. "מה את משוגעת?! מה את יושבת פה לבד בחושך?!" היא נזפה בי. שוב פעם התחמקתי מהאבדון שריחף מעליי.
עוד הרבה קרה שם בחטמ"ר הארור הזה. שילוב ראוי, סקס בעמדות שמירה, שלושה צבעים שונים בשיער, נפקדות, סחר בגז מדמיע, סבון כלים בעיניים בשביל גימלים ותורנויות מטבח עד צאת הנשמה. אהה וגם צוק איתן. בסופו של דבר נשברתי ואחרי שעשיתי בלאגן הועברתי לתל השומר לסיים שם את שמונת החודשים שנותרו לי לשירות. בתור ג'ובניקית שכבר "נגעה בקיר", המדים כבר לחצו לי על השניצלים, השיער נצבע חזרה לבלונדיני וכל ימיי היו הפסקת סיגריה אחת ארוכה. בתל השומר הכרתי את מי שתיקח אותי בפעם הראשונה לתוך עולם הבדסמ. למועדון המעניין מכל עד עכשיו, אחד שאליו גם חזרתי אחר כך. הדאנג'ן.
אני יודעת שאתם חושבים לעצמכם "אל תפסיקי עכשיו! רק עכשיו מתחיל החלק הטוב!". צודקים. אבל הפוסט כבר ארוך ולפעם הראשונה בדאנג'ן מגיע מקום של כבוד. חוויה שעד היום זכורה לי לפרטי פרטים.
אז קדימה לדאנג'ן! לצעדיה הראשונים של בייבי וורשיפ "בסצנה".
To be continued.