כדור שלג של קינק

איך הוא תמיד יודע מה אני אוהבת🍦

גלידה רוסית בשבילי, רגליים בשבילו. 

לא. 

לא שווה לנסות. שווה חסימה. 

הפסקה קצרה מהלימודים👸🏼🔥

**עדכון- מצאנו את מי שחיפשנו. כרגע לא רלוונטי יותר**

חשקה נפשי לסרסר קצת את בוץ😏

לשלוח אותו למצוץ למישהו. לשרת מישהו.

אז גברים עד גיל 45 מאזור המרכז, דברו איתי.

מי שאחליט שראוי ושפוי, יקבל בהשאלה את התחת היפה הזה😈

(**חובה בדיקות מחלות מין עדכניות מהחודשיים האחרונים**)

יושבת בבית הוריי, בחדר ילדותי בו התרחשו הרבה מאירועי הפרסומים הקודמים בהתהוותו של כדור השלג. מכורבלת עם "דובוני נעימי" שאמא קנתה לי ליום הולדת 9 ובמרחק כמה דילוגים קלים ממני המקלט שכל חיי שימש כמזווה ועתה יש לו שימוש אמיתי ועגום. אני מברי המזל, החיים שלי לא נשברו לרסיסים, הם בהמתנה. אין עבודה, הלימודים באוניברסיטה נדחו, החרדה והיגון מאיימים להשתלט מכל כיוון והבכי...אין לו סוף. אז מה עושה אדם נורמלי במצב לא נורמלי שכזה? כותב בלוג בדס"מ! כמובן. את הפרק הזה אני כותבת במחשב שקניתי לכבוד התואר השני ועוד לא היה בו שימוש. סיפורי זימתי יחנכו את המקשים החדשים (שדרך אגב הם רק באנגלית ואיזה קטע שהאצבעות איכשהו עדיין יודעות לאן ללכת?!) ויחממו מנועים לכתיבת התזה שעוד תגיע. ממש סקירת ספרות.

לפני בדיוק חודש הגשמתי פנטזיה ארוכת שנים...שלטתי בשני גברים במקביל. "איך זה לקח לך כלכך הרבה זמן וורשיפ?!" אתם שואלים. אז כמו שסבתא שלי תמיד אומרת עליי "בררנית!" (אמנם היא מתכוונת שאמצא כבר חתן ולא פרטנר לזיין בתחת אבל הפואנטה תקפה). במשך שנים דמיינתי איך שני גברים חתיכים, נשלטים ברמ"ח איבריהם, יעשו כל שאצווה: יזחלו, ינשקו, ישרתו, ימצצו, יקבלו...הבנתם את המסר. שיטוט מהיר באינבוקס שלי היה מניב בקלות שני גברים שמציעים את עצמם למטרה שכזו אך לא בהם חשקה נפשי. חיכיתי. לאלו הנכונים. לאותם הפרטנרים שירגשו אותי, שאתחבר אליהם, שאעריך אותם. אנשי שיח שארגיש איתם בנוח...ובסוף...זה היה שווה את ההמתנה. 

בהתחלה הכרתי את הזונה התל אביבית, חלק ומקועקע, למוד ניסיון ושולטות, עם ראש פתוח ותחת גם כן. חיוך שובב ונטייה להתחצפות שבדרך כלל מביאה לי את הסעיף אבל איתו משום מה סקרנה אותי. "הוא כלכך מעצבן!" חשבתי לעצמי בזמן שאנחנו יושבים ומדברים על הספה בדירתי ופתאום הוא על הרצפה, ליד רגלי, כל שמץ של התרסה או חוצפה נעלם מפניו וכל גופו מתחנן שאשתמש בו בכל צורה אפשרית. אז השתמשתי. כזאת אני, נחמדה. גיליתי עליו, על הזונה התל אביבית, שבסופו של דבר הוא מקסים ומאתגר אותי ושהגוף שלו משמש לי כפארק שעשועים. נפגשנו שלוש פעמים. 

במקביל אליו, הכרתי את הכלבלב הג'ינג'י שלי שעד היום מחמם את לילותי, ליבי וכפות רגליי ועליו תשמעו עוד הרבה בהמשך. על אותה ספה, עליה ישב הזונה, הכלבלב ישב ונתלה על כל מילה שיצאה מפי. נשלט ממושמע ומעריץ שכזה. גבוה וחתיך הוא התנשף ונמס רק ממראה כפות רגליי, התקשה להתרכז כל עוד הוא באותו גובה שלי וכאילו גופו מבקש רק לנזול מהספה למקומו הראוי ברצפה. פעם אחר פעם הסבתי את תשומת ליבו לדברי ולשיחתנו, עד שלבסוף, נתתי לו לנזול. אתם כבר יודעים...כזאת אני, נחמדה. והוא? כמסטול תחת השפעת סם חזק, מסתכל עליי וממתין לכל פקודה או מחווה. מעולם לא הרגשתי שמישהו הבין את הצרכים והרצונות שלי כלכך מהר לאחר הכרותנו כמו שהרגשתי באותו לילה עם הכלבלב. נפגשנו פעם אחר פעם אחר פעם. פעמים רבות. 

כבר בשיחותיי הראשונות עם הזונה והכלבלב שיתפתי אותם שאני זוממת על שליטה בשני גברים. שהמחשבה על פורסד בי מדליקה לי להבה בעיניים ונהרות בתחתונים. שאני מחכה ומפנטזת ומייחלת כבר תקופה ארוכה למימושה. להפתעתי, שניהם זרמו איתי ואף עדכנו אותי שהיו עם גברים בעבר ונדלקים מהמחשבה. בינגו!!!!!!!! שני נשלטים חתיכים, צעירים, מנוסים, אינטליגנטים, תקשורתיים! "אם לא עכשיו אז מתי??". פתחתי קבוצה בטלגרם לשלושתנו ואחרי שהבשלתי קצת על הרעיון, קבענו תאריך. 

אחרי כמה ברכות שלום מנומסות, חיוכים מבויישים משני צדדי על הספה, הוריתי להם להתפשט ולרדת על ברכיהם מולי. בניגוד לסיפור על התמונה השחורה בטינדר, כאן בוצע תיאום ציפיות. לא ראשוני, גם לא שני...אלא תזכורת למה שדובר עוד לפני. "אני יודעת שכל אחד מכם הביע את סלידתו מהרעיון שאבקש מכם להתנשק" הזכרתי ואישרתי לנשלטים הלחוצים שלא אבקש זאת מהם. "חוץ מזה, הכל הולך. לא לשכוח להגיד אם משהו מרגיש לא בנוח באיזה שהוא שלב! מובן?". הנהנו השניים וחיוך גדול התפשט על שפתיי. האשטאג התחלנו. 

לקחתי לגימה מכוס היין שהכלבלב מזג לי וסימנתי להם עם האצבע "למטה". זה היה מעניין להרגיש את ההבדלים בצורת הסגידה שלהם, הזונה איטית ויסודית, הכלבלב מתרגש ומפוזר וכל אחד מהם מחרמן בדרכו שלו. "בואו אחרי" ציוויתי והתקדמנו לכיוון המיטה שם שטפתי את עיני בגופם. איבריהם הקטנים כלואים בכלובונים ורודים משפילים. "יפה לכם ככה, ביחד, כמו חיילים שלי. ארצה!". בבת אחת ירדו על שש והציגו את חוריהם לשימושי. מכיוון שאני כזאת שולטת נחמדה החלטתי לחמם אותם קצת בזמן שאני מתלבשת. פלאגים צבעוניים נכנסו להרחיב ולמלא אותם עד שאקח את מקומי מאחוריהם. "תראה כלבלב שלי, איך הזונה הזאת מקבלת בקלות את הפלאג הגדול. אנחנו עוד נצטרך לאמן את התחת שלך אם אתה גם רוצה להיות זונה בשבילי"...אמרתי וקיבלתי בתגובה הנהון מהוסס. "לא שמעתי. מה אמרת?"..."כן הוד מעלתך!!". יותר טוב. מההתרגשות הוא איבד את הלשון. כדאי שאתן לו משהו לעשות איתה חשבתי לעצמי. 

בעודי מתלבשת ולוקחת את הזמן, הנשלטים התחלפו ביניהם בתורות. אחד מוצץ דילדו שחיברתי לרצפה והשני מלקק את רגליו. "חשבתי שאתם אוהבים רגליים? לא?" מסתבר שרק את שלי. בכל אופן, אני נהניתי מהמחזה. כל מי שעוקב אחרי קצת יודע שאם יש משהו שאני אוהבת זה פגינג. לחדור לגבר עם הסטארפ און שלי (אימוג'י נמס). שלל התגובות האפשריות על רצף המשחקים האנאליים פשוט מענגות. בין אם זה לראות גבר מתקשה, מתפתל, נאבק בתחושה הזרה לו של להיות נחדר, בין אם זה העונג וההתמסרות והשבירה של המוסכמות שאני רואה כשגבר רוכב לי על הדילדו ומבקש ממני עוד ועוד. אפילו, כשזה מגיע בהקשר הזה, אני נהנית לראות גבר גומר, מהחדירה שלי, בלי לגעת באיבר המסכן שלו. ממממ אולי אני אקח פה כמה דקות הפסקה. פיווו, וורשיפ תתאפסי. 

הגיע הרגע, הזונה המנוסה נכנסה לתנוחת דוגי והכלבלב מאחורי מעריץ את התחת המושלם שלי. הסימפוניה האהובה עליי התחילה: חריקות המיטה, רטיבות של הלוב, גניחות של זונה אנאלית מאושרת, קולות של קנאה וחרמנות מכלבלב מלקק, רעש העקבים של מגפי העור שלי על הרצפה....והצחוק. הצחוק שלי שפשוט אי אפשר לעצור. אני בטוחה שגם השכנה שלי בת השמונים נהנתה מסימפוניה נפלאה שכזאת. הרגשתי כמו מנצחת על תזמורת, בימאית בסרט פורנו ומפקדת בצבא, הכל ביחד. לפי הגחמות שלי העמדתי וביימתי את הנשלטים החתיכים האלה בכל מיני פוזיציות בעודי מצלמת ומחלקת הוראות. בשעות הקרובות, הזונה והכלבלב החליפו מקומות, מצצו זה לה בעוד שאני אוגרת כוחות, עינגו את רגליי ואפילו זכו לטעום את הרטיבות שלי. לבסוף, הוריתי לזונה לגמור לי על הבטן בעוד שהכלבלב מנקה את הכל ומלקק כל טיפה. אצלי זה חוק ברזל- אם גבר גומר, גבר מנקה. לא משנה לי מי. 

אז נותרנו שלושתנו במיטה, מרוצים ומזיעים. התנקינו וצחקנו, קשקשנו והסתכלנו על התמונות המטורפות שיצאו. "אנחנו נעשה את זה שוב פעם!" סיכמנו פה אחד. אז הפנטזיה התגשמה ואני צדקתי. צדקתי שחיכיתי לאנשים הנכונים כי מה שהיה הכי טוב בכל הלילה הזה הייתה אווירת הנוחות ששררה בין כולנו, היכולת לעצור ולצחוק באמצע. הזונה והכלבלב עוד העיזו להחליף סיפורים ביניהם על כמה אני מכאיבה כשאני מרביצה עם כף עץ! חחחחח בונדינג של נשלטים. מור"קים של כלי מטבח. 

והיום? במצבנו....החלטנו כולנו פה אחד, שכשאני אסיים את ההתנדבות, כשהזונה יצא ממילואים, כשלכלבלב תיגמר העבודה - אנחנו נפגשים לכמה שעות של אסקפיזם מהמלחמה. גם אותה אנחנו עוד נעבור. 

תמונה של #התחלנו:

ספוילר אלרט למצטרפים חדשים- הדרך ארוכה ומפותלת כשאתה כדור שלג. או במילים אחרות, "זהירות פוסט ארוך". יש שיגידו ארוך מאוד! אם היה אפשר לשים פה שלט הייתי תולה "למיטיבי לכת בלבד". האם שווה לשנס מותניים ולקרוא? על זה יעידו רק המסיימים. 

תמונה שחורה בטינדר. מכירים? נוו, את הדיסקרטים האלה. הבוגדים. השקרנים. המוזרים. "בחור מצוייד רוצה לרדת לך כל היום", "שולח תמונות בפרטי מבטיח שנראה אש". עד לפני שנתיים וחצי האצבע שלי הייתה מחליקה שמאלה כלכך מהר שחשבתי שהולכים לגלות רפלקס חדש במערכת העצבים האנושית ולכנותו "רפלקס התמונה השחורה". למזלי, גיליתי שאפשר להתנגד לרפלקס הזה וטוב שכך. אם לא תמונה שחורה מסויימת, שהגיעה בדיוק בזמן הנכון, יכול להיות שעדיין הייתם קוראים פה את הבלוג של Pony Girl (הלא היא וורשיפ בגלגולה הקודם).

באותה תקופה בדיוק יצאתי מזוגיות מונוגמית ונילית של שלוש שנים. להגיד שהפרידה הייתה קשה זה הunderstatement של חיי. יום אחר יום הטבעתי את יגוני בעישונים מבוקר עד ערב, אוכל במיטה, בינג'ים של נטפליקס וכמובן איך שלא, טינדר. ערב אחד, בעודי משוטטת בטינדר עם עיניים מזוגגות, פתאום נתקלתי בתמונה שחורה. משהו גרם לי להתמהמה לשניה ומול עיני התנוסס הכיתוב הבא: מחפש מלכה. צמד מילים שבשנתיים האחרונות הפך להיות שגור בסביבתי, או באינבוקסי ליתר דיוק, אך באותה תקופה נראה כלכך תלוש. אקזוטי. "מחפש מלכה? מה זה אמיתי? טוב אז זה הגיוני שהוא לא שם תמונה" חשבתי לעצמי והתחלתי לדמיין את האדם שמאחורי השחור. מצאתי את עצמי מסתקרנת. הרי אני אוהבת פורנו BDSM ותמיד נמשכתי לזה. אז הבחור מחפש מלכה. "אני יכולה להיות מלכה. מה רע? נשמע כיף"..."אבל אם אני אעשה לו סווייפ ימינה הוא יראה את הזהות שלי ואני לא את שלו" חשבתי ופחדתי. יכולים לנחש לאיזה כיוון החלקתי? 

צודקים. רואים שאנחנו כבר קצת מכירים. אחרי שיחה קצרה בטינדר עברנו לטלגרם שם נגלה בפני אדם נורמטיבי לחלוטין. חתיך אפילו. אמנם ילדון ועם תסביכים משל עצמו אבל באותה תקופה אני בעצמי הייתי תסביך מהלך. לאחר שקצת קשקשנו על הא ודא, צללנו לעניינים. "מה זה אומר מחפש מלכה? תסביר". הוא סיפר לי על הפטישים שלו ואני סיפרתי שאין לי הרבה ניסיון בנושא אבל אשמח להתנסות. שיקרתי. כן כן אני יודעת שלשקר זה רע. לא היה לי שום ניסיון בשליטה בפועל אבל משהו בתוכי היה צמא לזה. נפגשנו אצלו בדירה בלילה ששינה את חיי לעד. 

אין מילים מדוייקות מספיק בכדי להעביר את התחושות שמילאו אותי באותו לילה. היססתי, חששתי שאני לא אדע "מה לעשות". שהוא יצפה ממני למשהו מסוים ויתאכזב. לא הייתה לנו מילת ביטחון ולא הייתה לי תוכנית אבל ברגע שהוא ירד על הברכיים, כל ההיסוסים עפו מהחלון. הסתכלתי לו עמוק בעיניים שהיו בגוון כחול מטורף והרגשתי איך חיוך גדול וערמומי מתפשט על פניי. סימנתי לו עם העיניים ועם תנועת ראש עדינה שירד למטה והופתעתי לגלות שהוא הבין. בשבריר שניה הראש שלו נצמד לכפות רגליי ומצאתי לרגליי כלבלב על ארבע שממתין להנחיות נוספות. ניגשתי להתיישב על המיטה ואמרתי בשקט אך באסרטיביות "בוא" והמהירות שבה הוא התחיל לזחול גרמה לצחוק מתגלגל לחמוק מבין שפתיי. "מה קורה פה?" חשבתי לעצמי. "אני ממש רעה אליו! זה ממש משפיל...ולמה זה כלכך נעים לי?". ביקשתי ממנו שיביא את כלוב הצניעות שהוא סיפר לי שיש לו. "אין סיכוי בחיים שהאיבר הענק הזה נכנס בכלובון הקטנטן הזה!". חחחח וורשיפ, אם רק היית יודעת. תמימות נעורים מצחיקה שכזאת. מי ידע שכלוב צניעות יהפוך להיות אחד מהפטישים הכי גדולים שלי. 

בקיצור, באותו לילה היה לי כלבלב בפעם הראשונה מבין רבות. כלבלב שליקק ונבח ושירת וסבל ותיזז מצד לצד ועשה אותי מאושרת. "ככה זה אמור להרגיש!!" היא התחושה החזקה ביותר שאיתה יצאתי מאותו ערב. תחושה של נפילת אסימון. התעוררות לחיים. כמו שאתה מרכיב פאזל וסופסוף מצאת את החתיכה האחרונה. פתאום זה הכה בי שכל השנים האלה שבהן נדלקתי מיחסי שליטה, שראיתי פורנו, שפנטזתי, שחלמתי, שחקרתי...התרכזתי בצד הלא נכון של השוט!

מיותר להגיד שאחרי אדון תמונה שחורה הגיעו עוד רבים. מהטינדר, מהכלוב, מהדאנג'ן. פה בכלוב Pony Girl הסוויצ'ית חגגה על כל החתונות. שולטים? בואו. נשלטים? בואו. אבל שולטים יקרים שקוראים את זה, אל תשמחו מהר מדי. לצערי, מניסיוני עד כה, לכולם יש לפחות חווייה אחת רעה בעולם הבדסמי. אז שלי הגיעה בדמות "שולט מנוסה" עם מזוודת ציוד שבתחילת הלילה איתו הייתי סוויצ' ולאחריו, שולטת באופן בלעדי.

מה הוא עשה שהיה כלכך גרוע? בפוסט אחר אולי אספר. אבל בינתיים כדור השלג ממשיך להתעבות ולצבור חוויות, בשלב המרגש ביותר של חיי, לידתה של WorshipQueen. כלכך הרבה פנטזיות לחקור, פטישים לנסות ופרטנרים לשחק איתם. הזמן קצר והמלאכה מרובה! למקומות, היכון, יצאתי לדרך:) 

To be continued...

ברוכים השבים! איפה הייתם כל הזמן הזה? כיאה לפולניה שלמה, ישבתי וחיכיתי לכם ימים ולילות, בחושך יש לציין, עד שתחזרו כבר לקרוא את הבלוג שלי. באמת תתביישו לכם. ובכן, למרות חטאיכם, לאחר חודשיים וחצי של המתנה, אחזור לספר לכם על כדור השלג שלי.

אז איפה היינו? יסודי, חטיבה, תיכון, צבא, דאנג'ן...אהא! הפרק הבא בחיי הכדור שלי הוא המפורסם ביותר בחייו של כל ישראלי ממוצע, הלא הוא "הטיול הגדול". לאחר שהשתחררתי מהצבא, רוויה בחוויות ומיואשת מהחיים, עסקתי בשאלה התהומית של גיל 20: "דרום אמריקה או הודו?". לאחר כמה שבועות נזכרתי שאני עילאית ומתנשאת, יחודית ויוצאת דופן וכמובן שקניתי כרטיס למקום הרחוק ביותר שאפשר- אוסטרליה. מדהים שאני עדיין בחיים אחרי 10 חודשים של נהיגה בצד ההפוך, חיות קטלניות, חור באוזון על עור אשכנזי וכמויות מסחריות של יין מקופסאות קרטון.

את מסעי באוסטרליה התחלתי בעבודה הכי ישראלית שאפשר. כן כן, גם אני, וורשיפ בת XXXX, מכרתי מוצרי ים המלח לאוסטרלים חסרי ישע וחפים מפשע. מהר מאוד גיליתי את הסוד הגדול- אפשר למכור קוסמטיקה גם לגברים! איך? זה הכל בכתף. תנועה קטנה סטייל בטי בופ, צחוק מטומטם, יד על החזה שלו...וגם הגברבר הכי מחוספס, חקלאי אוסטרלי שהגיע לקניון על טרקטור, יצא ממני עם סרום לעיניים, מסכת בוץ וקרם ידיים עם זהב "אמיתי". והכסף? התחיל לזרום. את מספר הטלפון שלי חילקתי כמו שמחלקים את "ישראל היום", לדייטים יצאתי כל לילה, התחלתי לשים איפור כל יום כי "זה יותר ייצוגי" ולמדתי לשקר במצח נחושה. אחרי שלושה חודשים החלטתי שנמאס לי להיות זונה. למה זונה? כי עשיתי כל דבר כדי למכור. פלרטטתי כדי למכור. שיקרתי כדי למכור. התחלתי להרגיש רע עם עצמי ושום סכום של כסף לא עזר. 

אז מה עושים? אני כבר באוסטרליה! לא אתקפל עם הזנב בין הרגליים ואחזור לארץ רק בגלל שיש לי ערכים ואני לא מוכנה להיות זונת ים המלח. קפצתי על אוטובוס להוסטל במרכז אוסטרליה והתחלתי לעבוד בחקלאות. ההוסטל הזה, בעייריה שכוחת אל, הפך להיות ביתי במשך חצי שנה. חצי שנה שעד היום זכורה לי כאחת הטובות בחיי. גרתי עם אנשים מכל העולם! ואם כבר בכדור השלג עסקינן- אז גם שכבתי עם אנשים מכל העולם. "מממממ יאמי בולבולים בכל מיני טעמים" הייתה המציאות שלי באותה תקופה. לקום לפנות בוקר, לעבוד קשה בחקלאות, לחזור בצהריים ולקפוץ לבריכה, להתחיל לשתות ולהשתכר עד הלילה עם 80 צעירים מכל העולם. אחלה לו"ז.

אז היה את הגיטריסט הבריטי שרכבתי עליו בואן שלו והראש שלי כל הזמן נתקע בתקרה (חסרונות של להיות גבוהה). היה את האל הצרפתי שכמעט תפסו אותנו שוכבים מאחורי מגרש הכדורעף. את האיטלקי הקסום שבעצם היה אתיופי מאומץ והראה לי לראשונה מה זה זין שחור. את הטורקי שהיגר לגרמניה, האוסטרלי שהסיע אותי על הטרקטור וזיין אותי בשדה ואת האהוב והשנוא מכולם, הדני הענק (דני מלשון דנמרק!) שפירק לי את הצורה והביא לי את הסעיף. 

כשקספר הגיע להוסטל לא ידעתי עד כמה אני אשנא אותו. חתיך הורס, בלונדיני עם עיניים כחולות וחיוך של פרסומת לקולגייט. מה רע? כשהוא בא להגיד לי "לילה טוב" מתישהו לפני השינה, לא היה ספק לאן זה הולך להתקדם. הוא הצמיד אותי למשקוף של החדר והרים לי את הידיים מעל הראש. "ואוו. מה קורה פה?" חשבתי לעצמי. "לאן נלך?" הוא שאל אותי ומצאנו את עצמנו ביחד במקלחת הקטנה- אחד המקומות היחידים בהם יש פרטיות בהוסטל. שם, בפעם הראשונה ובאופן שעשוי להפתיע אתכם לנוכח הסטאטוס הנוכחי שלי, הייתי נשלטת אחושרמוטה. "מה זה נשלטת" אתם שואלים? קספר אמר לי לרדת על הברכיים. ירדתי. הוא אמר לי "ילדה טובה" ורעד לי הלב. הוא תפס אותי בשיער וסובב אותי וזיין אותי חזק כשאני צמודה לקיר, ציווה עלי להתחנן לעוד, החזיק את ידיי מאחורי הגב כך שהדרך היחידה לבלום את עוצמת הזיון הייתה עם הלחי, על הקיר. הוא גמר לי על הפנים וציווה שאשאר על הברכיים עד שהוא יסיים להתקלח. ואני? עדיין מתאוששת מהטירוף שקרה פה. "למה את נותנת לו לעשות לך את זה וורשיפ? ככה לא מתייחסים לנשים!"...המחשבה הזאת מהר התחלפה ב"אבל זה היה כלכך נעים" ופתאום היד של קספר על הראש שלי וכל המחשבות נעלמות. אני. נשלטת. מאושרת. 

אז מה רע שאלתי? האופי וורשיפ, האופי. גיליתי שאני שונאת את קספר. והוא אותי. ככל שהימים עברו והכרנו אחד את השניה לעומק, גילינו לצערנו, שאנחנו ממש חלוקים בדעותנו על כל דבר אפשרי! לא יכלנו לסבול אחד את חברת השניה. אבל הסקס? הוא היה כלכך טוב! במשך חודשיים, מערכת היחסים בינינו העמיקה במקלחת, הוא מצווה ואני מצייתת, אך מחוץ למקלחת היא רק התרחקה והתקררה עד שלבסוף העולם שמחוץ למקלחון ניצח ונמאס לי לחלוטין ממנו. ולו ממני.

אחריו הכרתי את הויקינג השוודי שלי שהפך להיות בן זוגי ל-9 חודשים נוספים. ויקינג רק במראה כי בחדר המיטות הוא היה כלבלב. רק שואף לרצות אותי. אהבתי אותו אבל הזכרונות מקספר והמקלחון לא עזבו. "האם אחווה שוב פעם דבר שכזה?" תהיתי לעצמי ומהר מחיתי את המחשבה מראשי. "זאת עוד חווייה לסמן עליה וי ועכשיו הלאה וורשיפ, אל עבר היעד הבא". 

האם עוד חזרתי לזה? האם עוד זכו לקבל את כניעתי חוץ מאותו בחור דני זחוח? נשאיר אתכם במתח. 

אז היה כיף להתגלגל אתכם לאוסטרליה ונתראה בעוד חודשיים וחצי לפרק הבא.

סתם, נו. אל תקחו קשה. פשוט הכדור ממשיך להתגלגל ממש בלייב ולעיתים קשה למצוא זמן לעצור ולהריץ לאחור. 

אז תמתינו, בגלל ש:

To be continued.

הרבה אנשים כותבים לי ושואלים מתי הפרק הבא של עלילות וורשיפ. אני יודעת שעבר הרבה זמן והחלטתי שאם כבר אני כלכך פתוחה איתכם אשתף אתכם מדוע העיכוב...ושאולי בעצם הפתיחות היא הבעיה.

מי מכם שיצא לו לקרוא את הבלוג עד כה ככל הנראה נתקל בפעלולי כתיבה לצד הומור, ישירות ברוטאלית לצד רמיזות עמומות ואווירה כללית של דילוג בין הקליל לכבד, השטחי לעמוק. בסופו של דבר, מתחת לכל המניירות, כתיבת הבלוג שמה אותי במקום מאוד חשוף ולרגע אחד, אולי אפילו חשוף מדי. 

לפני כמה שבועות קיבלתי הודעה בוואטסאפ. הודעה מאוד מטרידה ומלחיצה. הודעה מאדם שלא דיברתי איתו שנים. אדם שעליו נכתב באחד מפרקי הבלוג שלי (בעילום שם כמובן). בעוד שבהודעתו הפוגענית לא נעשתה שום התייחסות לבלוג, הסמיכות שבין פרסום הפוסט לקבלת ההודעה ערערה לי את הביטחון. 

אחרי שהסדרתי דופק והורדתי פאניקה מההודעה המטרגרת הזאת, הספקות החלו להכות בי "וורשיפ יא חתיכת תמימה שכמותך! איך את משתפת את כל העולם ואשתו בדברים כלכך אינטימיים?!". כמות הפעמים ששמעתי בחודשים האחרונים את המשפט "כולם בכלוב דפוקים והזיות ואל תסמכי על אף אחד" מתקרבת אפילו לכמות הסקס שעשיתי בתיכון! ומי אומר לי את זה? גולשי הכלוב עצמם. אנחנו. 

ואני? כמו בכותרת. תמיד סומכת יותר מדי. תמיד משתפת. תמיד מאמינה בטוב באנשים. אז אני בהפסקה מעלילות וורשיפ. עד שארגיש שוב פעם בטוחה לחזור להיות עצמי. לחזור לא לתת לאנשים פוגעניים להפחיד אותי. מבטיחה שהסיפורים לא בורחים לשום מקום. 

ובינתיים? אתם יודעים איך זה נגמר: 

To be continued...

דאנג'ן!

אז עכשיו כשתפסתי את תשומת ליבכם, כדור השלג ממשיך להתגלגל. בשלב זה בשירות הצבאי שלי גם אני נראיתי קצת כמו כדור. פלאפל. אבל אלה לא היו הצרות שלי ובהמשך גם למדתי לאהוב כל פירור בכדור הפלאפל שלי. ואללה הבאתי פה רעיון! הבלוג הבא שלי יקרא "כדור פלאפל של אהבה עצמית". אבל בכל מקרה, חזרה לסיפורנו. זוכרים שאמרתי שבתל השומר הכרתי את מי שתיקח אותי לדאנג'ן בפעם הראשונה? אז כך זה קרה. 

באותם ימים ביליתי את מרבית זמני בשולחן קק"ל מטונף מחוץ למשרד בו עבדתי, מעשנת סיגריות בשרשרת. יום אחד יצאתי לשולחן הקק"ל שלי והופתעתי לגלות חיילת חמודה שאיני מכירה יושבת ובוכה בכי תמרורים. בשולחן שלי! "אוף נו אולי תלכי לבכות במקום אחר?" חשבתי לעצמי. סתם סתם נראה לכם? אני אגלה לכם סוד אבל וורשיפ של היום היא עובדת סוציאלית. תפור עליי! נערה במצוקה! Listening Mode ON. ניגשתי אליה כמובן לשאול מה קרה ונשאבנו לשיחה של לפחות שעתיים. אני אפילו לא זוכרת מה הייתה הסיבה לבכי אבל, לעומת זאת, אני כן זוכרת עד היום את הפעם הראשונה שראיתי תמונה של תחת סגול, כאוב ואפילו מדמם אחרי סשן אימפקט אכזרי. ישבנו שם אני והסגולה ועשינו בונדינג של בנות כשפתאום היא אומרת לי "את יודעת מה זה בדס"מ?" וסיפרה לי על מועדון כזה שהיא הולכת אליו שיש בו מסיבות סאדו מאזו. לפני שהספקתי להתעשת על חיי, הסגולה הוציאה את הטלפון שלה מכיס המדים הלוחצים והראתה לי תמונה "חדשה מהיום" של התחת שלה. "מגניב! זה נעים לך?" זה כל מה שהצלחתי להוציא מהפה והסגולה המשיכה לספר לי שהיא ידעה מאז ומתמיד שהיא מזוכיסטית. "אני הולכת כל שבוע לשם. את רוצה לבוא איתי?". נחשו מה הייתה התשובה.

הגיע היום בו קבענו. אז מה לובשים למען השם? "דרס קוד" היא אמרה לי. היה לי טייץ דמוי עור ומגפיים שחורות בסגנון בת מצווה והסגולה נתנה לי מחוך אדום סקסי. קצת שחור בעיניים, קצת אדום בשפתיים, קצת אומץ נוזלי ויצאנו לדרך. ביציאה מהמונית חוויתי פעם ראשונה את המחשבה העמוקה שעד היום מלווה אותי בהגעה למסיבת פטיש: "איך אני פאקינג יוצאת מהמונית עם המעיל בזווית שיכסה את הטירוף שאני לובשת עכשיו כדי שאף ערס חצי אפוי ברחוב לא יראה אותי ככה?" ואז מהנדסת איזה תנועה סמי אלגנטית שלא הייתה מביישת את וורשיפ הילדה בחוג התעמלות אומנותית. בכל אופן, הגענו לכניסה וקחו בחשבון שזה היה לפני 9 שנים. זכורה לי כניסה אחורית מאיזה רחבת אספלט. הסגולה התחילה לחבק ולנשק מלא אנשים קבועים שהיא מכירה והרגשתי כמו ילדה שמתחבאת מאחורי הרגל של אמא שלה. תתעשתי על עצמך וורשיפ! את לא חדשה בסקס! את עשית דבר או שניים בחיים...ועדיין משהו בתוכי היה מלא התרגשות וסקרנות שלא הרגשתי הרבה זמן. ירדנו במדרגות לתוך כניסה חשוכה והדבר הראשון שאני זוכרת מולי הוא כיסא ענק. "כס" יותר נכון. כזה של מלכים! ובהמשך אגלה, גם של מלכות. 

"יואוו יש פורנו במסכים", "ואיי איזה מגניב יש עמוד באמצע הרחבה", "איך היא הצליחה להיכנס לתוך החליפה הזאת?!" המוח שלי רץ מדבר לדבר מנסה לקלוט ולעבד את המראות, ריחות ותחשות שהציפו אותי מכל עבר. במה עם מופעים, אנשים חצי ערומים, שוטים, אזיקים שרשראות. קנינו לנו דרינק והתיישבנו על ספה. הרגשתי שאני צופה מהצד בהתרחשויות. ראיתי איזה אחד עם עדשות מפחידות בעיניים ושיער ארוך ואחת מפורסמת\ידועה לשמצה שבאותה תקופה רצה לי ברשתות החברתיות. ראיתי זוגות ובודדים, אנשים שנראו בבית ואנשים שנראו סקרנים. היו שם מאבטחים שנראו כמו מקרר לצד ברמניות פטיט שיצאו מתערוכה של ויקטוריה סיקרטס, בדס"מ סטייל. "מעניין אם הוא אוהב שאני מסתכלת?" חשבתי על הבחור שקשור לקיר ואיזה מישהי מצליפה בו. "צריך לבקש רשות?" "מעניין אם יש פה יותר אנשים כמוני שזה..." והופ מישהו קטע לי את חוט המחשבה. "סליחה?" הוא שאל. בהתחלה לא הבנתי אפילו שהוא מדבר אליי, "אממ כן?" עניתי. "אני יכול לרדת על ארבע מולך ושתשימי עלי רגליים?". בום. עוד מישהו ראה עכשיו את המוח שעף לי מהאוזניים? הסתכלתי לצדדים לוודא שאני עדיין כולי בחתיכה אחת. מבלי לחשוב יותר מדי עניתי "לא תודה". והבחור? הודה לי בחזרה, התנצל והלך משם. ואוו. מה קרה פה עכשיו? אותו בחור לא יודע את זה אבל הוא זה שפתח לי את העולם הזה. כי אחרי שהוא הלך ונשארתי לשבת שם על הספה חשבתי לעצמי "איזה נחמד מצידו. איזה מכבד הוא היה ואיזה כיף שהוא לא הטריד אותי כשאמרתי לו שאני לא רוצה". לא חשבתי בכלל על האם זה מוזר לרצות לרדת על ארבע או לרצות לשים על מישהו רגליים. בעתיד עוד אחשוב על זה הרבה. לא שיחקתי שם עם אף אחד. לא שכבתי עם אף אחד. בהתחשב בנסיבות עבר שלי, זה נראה לי יוצא דופן לא?

ביום שישי שאחרי, בעודי יושבת בארוחה משפחתית עם אמא, אבא, אחי ואחותי הגדולים, אמא שואלת אותי "וורשיפ, מה זה המחוך האדום שנמצא ליד מכונת הכביסה?". אז סיפרתי להם. "מה יש לך לחפש במקום כזה?" אמא אמרה, "אני לא כלכך מבינה את זה. זה לא מסוכן?". אז סיפרתי לה על אותו בחור. סיפרתי לה שיצאתי משם עם תחושה חמימה בלב והרגשה של "איזה כיף שיש מקום כזה לא שיפוטי". סיפרתי לה שאלה אנשים רגילים, אני ביניהם, שיש להם העדפות מיניות שלא ניתן למצוא בכל מקום או בכל פאב והמקום הזה מחבר בין אנשים. סיפרתי לה על קהילה. מבלי לדעת כלום עליה. מפעם אחת בדאנג'ן.

יעברו עוד שנים רבות עד שארגיש חלק אמיתי מאותה קהילה. אבל שם זה התחיל. במחוך אדום ומגפי בת מצווש, במרתף אפל בגיל 19, וורשיפ קווין קמה לתחייה.

אז הצלחתי לא לעשות סקס במשך פרק שלם! ואוו. אולי תופתעו לגלות, שבהמשך הסיפור, וורשיפ חוותה את הצד השני של השוט.

To Be Continued