יושבת בבית הוריי, בחדר ילדותי בו התרחשו הרבה מאירועי הפרסומים הקודמים בהתהוותו של כדור השלג. מכורבלת עם "דובוני נעימי" שאמא קנתה לי ליום הולדת 9 ובמרחק כמה דילוגים קלים ממני המקלט שכל חיי שימש כמזווה ועתה יש לו שימוש אמיתי ועגום. אני מברי המזל, החיים שלי לא נשברו לרסיסים, הם בהמתנה. אין עבודה, הלימודים באוניברסיטה נדחו, החרדה והיגון מאיימים להשתלט מכל כיוון והבכי...אין לו סוף. אז מה עושה אדם נורמלי במצב לא נורמלי שכזה? כותב בלוג בדס"מ! כמובן. את הפרק הזה אני כותבת במחשב שקניתי לכבוד התואר השני ועוד לא היה בו שימוש. סיפורי זימתי יחנכו את המקשים החדשים (שדרך אגב הם רק באנגלית ואיזה קטע שהאצבעות איכשהו עדיין יודעות לאן ללכת?!) ויחממו מנועים לכתיבת התזה שעוד תגיע. ממש סקירת ספרות.
לפני בדיוק חודש הגשמתי פנטזיה ארוכת שנים...שלטתי בשני גברים במקביל. "איך זה לקח לך כלכך הרבה זמן וורשיפ?!" אתם שואלים. אז כמו שסבתא שלי תמיד אומרת עליי "בררנית!" (אמנם היא מתכוונת שאמצא כבר חתן ולא פרטנר לזיין בתחת אבל הפואנטה תקפה). במשך שנים דמיינתי איך שני גברים חתיכים, נשלטים ברמ"ח איבריהם, יעשו כל שאצווה: יזחלו, ינשקו, ישרתו, ימצצו, יקבלו...הבנתם את המסר. שיטוט מהיר באינבוקס שלי היה מניב בקלות שני גברים שמציעים את עצמם למטרה שכזו אך לא בהם חשקה נפשי. חיכיתי. לאלו הנכונים. לאותם הפרטנרים שירגשו אותי, שאתחבר אליהם, שאעריך אותם. אנשי שיח שארגיש איתם בנוח...ובסוף...זה היה שווה את ההמתנה.
בהתחלה הכרתי את הזונה התל אביבית, חלק ומקועקע, למוד ניסיון ושולטות, עם ראש פתוח ותחת גם כן. חיוך שובב ונטייה להתחצפות שבדרך כלל מביאה לי את הסעיף אבל איתו משום מה סקרנה אותי. "הוא כלכך מעצבן!" חשבתי לעצמי בזמן שאנחנו יושבים ומדברים על הספה בדירתי ופתאום הוא על הרצפה, ליד רגלי, כל שמץ של התרסה או חוצפה נעלם מפניו וכל גופו מתחנן שאשתמש בו בכל צורה אפשרית. אז השתמשתי. כזאת אני, נחמדה. גיליתי עליו, על הזונה התל אביבית, שבסופו של דבר הוא מקסים ומאתגר אותי ושהגוף שלו משמש לי כפארק שעשועים. נפגשנו שלוש פעמים.
במקביל אליו, הכרתי את הכלבלב הג'ינג'י שלי שעד היום מחמם את לילותי, ליבי וכפות רגליי ועליו תשמעו עוד הרבה בהמשך. על אותה ספה, עליה ישב הזונה, הכלבלב ישב ונתלה על כל מילה שיצאה מפי. נשלט ממושמע ומעריץ שכזה. גבוה וחתיך הוא התנשף ונמס רק ממראה כפות רגליי, התקשה להתרכז כל עוד הוא באותו גובה שלי וכאילו גופו מבקש רק לנזול מהספה למקומו הראוי ברצפה. פעם אחר פעם הסבתי את תשומת ליבו לדברי ולשיחתנו, עד שלבסוף, נתתי לו לנזול. אתם כבר יודעים...כזאת אני, נחמדה. והוא? כמסטול תחת השפעת סם חזק, מסתכל עליי וממתין לכל פקודה או מחווה. מעולם לא הרגשתי שמישהו הבין את הצרכים והרצונות שלי כלכך מהר לאחר הכרותנו כמו שהרגשתי באותו לילה עם הכלבלב. נפגשנו פעם אחר פעם אחר פעם. פעמים רבות.
כבר בשיחותיי הראשונות עם הזונה והכלבלב שיתפתי אותם שאני זוממת על שליטה בשני גברים. שהמחשבה על פורסד בי מדליקה לי להבה בעיניים ונהרות בתחתונים. שאני מחכה ומפנטזת ומייחלת כבר תקופה ארוכה למימושה. להפתעתי, שניהם זרמו איתי ואף עדכנו אותי שהיו עם גברים בעבר ונדלקים מהמחשבה. בינגו!!!!!!!! שני נשלטים חתיכים, צעירים, מנוסים, אינטליגנטים, תקשורתיים! "אם לא עכשיו אז מתי??". פתחתי קבוצה בטלגרם לשלושתנו ואחרי שהבשלתי קצת על הרעיון, קבענו תאריך.
אחרי כמה ברכות שלום מנומסות, חיוכים מבויישים משני צדדי על הספה, הוריתי להם להתפשט ולרדת על ברכיהם מולי. בניגוד לסיפור על התמונה השחורה בטינדר, כאן בוצע תיאום ציפיות. לא ראשוני, גם לא שני...אלא תזכורת למה שדובר עוד לפני. "אני יודעת שכל אחד מכם הביע את סלידתו מהרעיון שאבקש מכם להתנשק" הזכרתי ואישרתי לנשלטים הלחוצים שלא אבקש זאת מהם. "חוץ מזה, הכל הולך. לא לשכוח להגיד אם משהו מרגיש לא בנוח באיזה שהוא שלב! מובן?". הנהנו השניים וחיוך גדול התפשט על שפתיי. האשטאג התחלנו.
לקחתי לגימה מכוס היין שהכלבלב מזג לי וסימנתי להם עם האצבע "למטה". זה היה מעניין להרגיש את ההבדלים בצורת הסגידה שלהם, הזונה איטית ויסודית, הכלבלב מתרגש ומפוזר וכל אחד מהם מחרמן בדרכו שלו. "בואו אחרי" ציוויתי והתקדמנו לכיוון המיטה שם שטפתי את עיני בגופם. איבריהם הקטנים כלואים בכלובונים ורודים משפילים. "יפה לכם ככה, ביחד, כמו חיילים שלי. ארצה!". בבת אחת ירדו על שש והציגו את חוריהם לשימושי. מכיוון שאני כזאת שולטת נחמדה החלטתי לחמם אותם קצת בזמן שאני מתלבשת. פלאגים צבעוניים נכנסו להרחיב ולמלא אותם עד שאקח את מקומי מאחוריהם. "תראה כלבלב שלי, איך הזונה הזאת מקבלת בקלות את הפלאג הגדול. אנחנו עוד נצטרך לאמן את התחת שלך אם אתה גם רוצה להיות זונה בשבילי"...אמרתי וקיבלתי בתגובה הנהון מהוסס. "לא שמעתי. מה אמרת?"..."כן הוד מעלתך!!". יותר טוב. מההתרגשות הוא איבד את הלשון. כדאי שאתן לו משהו לעשות איתה חשבתי לעצמי.
בעודי מתלבשת ולוקחת את הזמן, הנשלטים התחלפו ביניהם בתורות. אחד מוצץ דילדו שחיברתי לרצפה והשני מלקק את רגליו. "חשבתי שאתם אוהבים רגליים? לא?" מסתבר שרק את שלי. בכל אופן, אני נהניתי מהמחזה. כל מי שעוקב אחרי קצת יודע שאם יש משהו שאני אוהבת זה פגינג. לחדור לגבר עם הסטארפ און שלי (אימוג'י נמס). שלל התגובות האפשריות על רצף המשחקים האנאליים פשוט מענגות. בין אם זה לראות גבר מתקשה, מתפתל, נאבק בתחושה הזרה לו של להיות נחדר, בין אם זה העונג וההתמסרות והשבירה של המוסכמות שאני רואה כשגבר רוכב לי על הדילדו ומבקש ממני עוד ועוד. אפילו, כשזה מגיע בהקשר הזה, אני נהנית לראות גבר גומר, מהחדירה שלי, בלי לגעת באיבר המסכן שלו. ממממ אולי אני אקח פה כמה דקות הפסקה. פיווו, וורשיפ תתאפסי.
הגיע הרגע, הזונה המנוסה נכנסה לתנוחת דוגי והכלבלב מאחורי מעריץ את התחת המושלם שלי. הסימפוניה האהובה עליי התחילה: חריקות המיטה, רטיבות של הלוב, גניחות של זונה אנאלית מאושרת, קולות של קנאה וחרמנות מכלבלב מלקק, רעש העקבים של מגפי העור שלי על הרצפה....והצחוק. הצחוק שלי שפשוט אי אפשר לעצור. אני בטוחה שגם השכנה שלי בת השמונים נהנתה מסימפוניה נפלאה שכזאת. הרגשתי כמו מנצחת על תזמורת, בימאית בסרט פורנו ומפקדת בצבא, הכל ביחד. לפי הגחמות שלי העמדתי וביימתי את הנשלטים החתיכים האלה בכל מיני פוזיציות בעודי מצלמת ומחלקת הוראות. בשעות הקרובות, הזונה והכלבלב החליפו מקומות, מצצו זה לה בעוד שאני אוגרת כוחות, עינגו את רגליי ואפילו זכו לטעום את הרטיבות שלי. לבסוף, הוריתי לזונה לגמור לי על הבטן בעוד שהכלבלב מנקה את הכל ומלקק כל טיפה. אצלי זה חוק ברזל- אם גבר גומר, גבר מנקה. לא משנה לי מי.
אז נותרנו שלושתנו במיטה, מרוצים ומזיעים. התנקינו וצחקנו, קשקשנו והסתכלנו על התמונות המטורפות שיצאו. "אנחנו נעשה את זה שוב פעם!" סיכמנו פה אחד. אז הפנטזיה התגשמה ואני צדקתי. צדקתי שחיכיתי לאנשים הנכונים כי מה שהיה הכי טוב בכל הלילה הזה הייתה אווירת הנוחות ששררה בין כולנו, היכולת לעצור ולצחוק באמצע. הזונה והכלבלב עוד העיזו להחליף סיפורים ביניהם על כמה אני מכאיבה כשאני מרביצה עם כף עץ! חחחחח בונדינג של נשלטים. מור"קים של כלי מטבח.
והיום? במצבנו....החלטנו כולנו פה אחד, שכשאני אסיים את ההתנדבות, כשהזונה יצא ממילואים, כשלכלבלב תיגמר העבודה - אנחנו נפגשים לכמה שעות של אסקפיזם מהמלחמה. גם אותה אנחנו עוד נעבור.
תמונה של #התחלנו:
