ברוכים השבים! איפה הייתם כל הזמן הזה? כיאה לפולניה שלמה, ישבתי וחיכיתי לכם ימים ולילות, בחושך יש לציין, עד שתחזרו כבר לקרוא את הבלוג שלי. באמת תתביישו לכם. ובכן, למרות חטאיכם, לאחר חודשיים וחצי של המתנה, אחזור לספר לכם על כדור השלג שלי.
אז איפה היינו? יסודי, חטיבה, תיכון, צבא, דאנג'ן...אהא! הפרק הבא בחיי הכדור שלי הוא המפורסם ביותר בחייו של כל ישראלי ממוצע, הלא הוא "הטיול הגדול". לאחר שהשתחררתי מהצבא, רוויה בחוויות ומיואשת מהחיים, עסקתי בשאלה התהומית של גיל 20: "דרום אמריקה או הודו?". לאחר כמה שבועות נזכרתי שאני עילאית ומתנשאת, יחודית ויוצאת דופן וכמובן שקניתי כרטיס למקום הרחוק ביותר שאפשר- אוסטרליה. מדהים שאני עדיין בחיים אחרי 10 חודשים של נהיגה בצד ההפוך, חיות קטלניות, חור באוזון על עור אשכנזי וכמויות מסחריות של יין מקופסאות קרטון.
את מסעי באוסטרליה התחלתי בעבודה הכי ישראלית שאפשר. כן כן, גם אני, וורשיפ בת XXXX, מכרתי מוצרי ים המלח לאוסטרלים חסרי ישע וחפים מפשע. מהר מאוד גיליתי את הסוד הגדול- אפשר למכור קוסמטיקה גם לגברים! איך? זה הכל בכתף. תנועה קטנה סטייל בטי בופ, צחוק מטומטם, יד על החזה שלו...וגם הגברבר הכי מחוספס, חקלאי אוסטרלי שהגיע לקניון על טרקטור, יצא ממני עם סרום לעיניים, מסכת בוץ וקרם ידיים עם זהב "אמיתי". והכסף? התחיל לזרום. את מספר הטלפון שלי חילקתי כמו שמחלקים את "ישראל היום", לדייטים יצאתי כל לילה, התחלתי לשים איפור כל יום כי "זה יותר ייצוגי" ולמדתי לשקר במצח נחושה. אחרי שלושה חודשים החלטתי שנמאס לי להיות זונה. למה זונה? כי עשיתי כל דבר כדי למכור. פלרטטתי כדי למכור. שיקרתי כדי למכור. התחלתי להרגיש רע עם עצמי ושום סכום של כסף לא עזר.
אז מה עושים? אני כבר באוסטרליה! לא אתקפל עם הזנב בין הרגליים ואחזור לארץ רק בגלל שיש לי ערכים ואני לא מוכנה להיות זונת ים המלח. קפצתי על אוטובוס להוסטל במרכז אוסטרליה והתחלתי לעבוד בחקלאות. ההוסטל הזה, בעייריה שכוחת אל, הפך להיות ביתי במשך חצי שנה. חצי שנה שעד היום זכורה לי כאחת הטובות בחיי. גרתי עם אנשים מכל העולם! ואם כבר בכדור השלג עסקינן- אז גם שכבתי עם אנשים מכל העולם. "מממממ יאמי בולבולים בכל מיני טעמים" הייתה המציאות שלי באותה תקופה. לקום לפנות בוקר, לעבוד קשה בחקלאות, לחזור בצהריים ולקפוץ לבריכה, להתחיל לשתות ולהשתכר עד הלילה עם 80 צעירים מכל העולם. אחלה לו"ז.
אז היה את הגיטריסט הבריטי שרכבתי עליו בואן שלו והראש שלי כל הזמן נתקע בתקרה (חסרונות של להיות גבוהה). היה את האל הצרפתי שכמעט תפסו אותנו שוכבים מאחורי מגרש הכדורעף. את האיטלקי הקסום שבעצם היה אתיופי מאומץ והראה לי לראשונה מה זה זין שחור. את הטורקי שהיגר לגרמניה, האוסטרלי שהסיע אותי על הטרקטור וזיין אותי בשדה ואת האהוב והשנוא מכולם, הדני הענק (דני מלשון דנמרק!) שפירק לי את הצורה והביא לי את הסעיף.
כשקספר הגיע להוסטל לא ידעתי עד כמה אני אשנא אותו. חתיך הורס, בלונדיני עם עיניים כחולות וחיוך של פרסומת לקולגייט. מה רע? כשהוא בא להגיד לי "לילה טוב" מתישהו לפני השינה, לא היה ספק לאן זה הולך להתקדם. הוא הצמיד אותי למשקוף של החדר והרים לי את הידיים מעל הראש. "ואוו. מה קורה פה?" חשבתי לעצמי. "לאן נלך?" הוא שאל אותי ומצאנו את עצמנו ביחד במקלחת הקטנה- אחד המקומות היחידים בהם יש פרטיות בהוסטל. שם, בפעם הראשונה ובאופן שעשוי להפתיע אתכם לנוכח הסטאטוס הנוכחי שלי, הייתי נשלטת אחושרמוטה. "מה זה נשלטת" אתם שואלים? קספר אמר לי לרדת על הברכיים. ירדתי. הוא אמר לי "ילדה טובה" ורעד לי הלב. הוא תפס אותי בשיער וסובב אותי וזיין אותי חזק כשאני צמודה לקיר, ציווה עלי להתחנן לעוד, החזיק את ידיי מאחורי הגב כך שהדרך היחידה לבלום את עוצמת הזיון הייתה עם הלחי, על הקיר. הוא גמר לי על הפנים וציווה שאשאר על הברכיים עד שהוא יסיים להתקלח. ואני? עדיין מתאוששת מהטירוף שקרה פה. "למה את נותנת לו לעשות לך את זה וורשיפ? ככה לא מתייחסים לנשים!"...המחשבה הזאת מהר התחלפה ב"אבל זה היה כלכך נעים" ופתאום היד של קספר על הראש שלי וכל המחשבות נעלמות. אני. נשלטת. מאושרת.
אז מה רע שאלתי? האופי וורשיפ, האופי. גיליתי שאני שונאת את קספר. והוא אותי. ככל שהימים עברו והכרנו אחד את השניה לעומק, גילינו לצערנו, שאנחנו ממש חלוקים בדעותנו על כל דבר אפשרי! לא יכלנו לסבול אחד את חברת השניה. אבל הסקס? הוא היה כלכך טוב! במשך חודשיים, מערכת היחסים בינינו העמיקה במקלחת, הוא מצווה ואני מצייתת, אך מחוץ למקלחת היא רק התרחקה והתקררה עד שלבסוף העולם שמחוץ למקלחון ניצח ונמאס לי לחלוטין ממנו. ולו ממני.
אחריו הכרתי את הויקינג השוודי שלי שהפך להיות בן זוגי ל-9 חודשים נוספים. ויקינג רק במראה כי בחדר המיטות הוא היה כלבלב. רק שואף לרצות אותי. אהבתי אותו אבל הזכרונות מקספר והמקלחון לא עזבו. "האם אחווה שוב פעם דבר שכזה?" תהיתי לעצמי ומהר מחיתי את המחשבה מראשי. "זאת עוד חווייה לסמן עליה וי ועכשיו הלאה וורשיפ, אל עבר היעד הבא".
האם עוד חזרתי לזה? האם עוד זכו לקבל את כניעתי חוץ מאותו בחור דני זחוח? נשאיר אתכם במתח.
אז היה כיף להתגלגל אתכם לאוסטרליה ונתראה בעוד חודשיים וחצי לפרק הבא.
סתם, נו. אל תקחו קשה. פשוט הכדור ממשיך להתגלגל ממש בלייב ולעיתים קשה למצוא זמן לעצור ולהריץ לאחור.
אז תמתינו, בגלל ש:
To be continued.
