המקלידן מתלאביב

זה שעובר במוח ומשחרר חומרים משני תודעה

הבשר יביא אותך לפתח המאורה שלי, אבל זה לא יספיק לך על מנת להיכנס ולהתארח. 

🧠⚡ > 🥩👅 

היא מחמאה שלהשמיעה לאוויר העולם כמו שהיא, לא מלוטשת, חסרת חן ובנאלית, הינה ככתם על אותה המחמאה. 

"אני אוהב את המוח שלך" 

" את חריפה" 

יופי.. 

זה לא מה שאת הולכת לשמוע ממני, אם כי לא מתחייב על הרגעים האלה שבהם הדם עזב לנפה הדרומית.

המחמאה הכי גדולה שאני יכול לתת לך היא הזמן שלי. עוד לא שמעתי על משאב יקר ממנו. 

אם הגעת למצב שבו את כורעת תחת רגליי, אבל באמת, ולא סתם אוכלת מכות ותחת, האיבר שלך שהכי מעמיד לי את הזין הוא המוח שלך. 

איזה בנאלי אני, עומד לי לפתע? 

אם במקרה היה נעמד מאחורינו מלאך בתור לגולדה ומתעכב עלינו לרגע, לבחון אותי ואותך, כי גם מלאכים לא תמיד יודעים מראש איזו גולדה בא להם, לפני שהגיעו לחלון על מנת לבדוק איזה יציאות מעניינות יש היום – וזה מטריד אותו כרגע יותר ממה אנחנו עושים ביחד, לעזאזל.

הבחינה הרדודה הזו תעלה אצלו מחשבות גנריות למדי לגבי הקללות של הקיום האנושי ובנוגע לטבעו של האדם, הסתום, ובכן, מטבעו.

בעודנו עומדים שם בתור, היד שלי מונחת על הצוואר שלך, מסמנת בעלות על האריזה המפחידה הזאת שלך, תוך כדי שאני מנסה להיזכר האם אי פעם החזקתי בריה שכזו בידיי. ספק מועכת ספק מעסה את צווארך, היד הזו מרגישה לך כאילו היא עשויה סלע בזלת רותח שהתפוצץ לפני חודשיים מלוע של הר געש, מונחת במדויק על נתיבי הדם והעצבים שזורמים לך אל המוח. היא שולחת אלייך פרצי חשמל חם שלא פוסחים על אף נים בגופך, הם מעוררים אותך ושולחים אותך לצלול שוב בעודי מכווץ ומרפה את אחיזתי.

איך הגענו לפה בכלל?

האם אלו הכימיקלים שהאצבעות שלי יודעות לשחרר אצלך מבלי לגעת בך, אלא במקלדת? או חוש ההומור שמפשיט אותך בעונג ושלווה מההגנות שבנית סביבך?

או שאולי הסיפור בכלל הפוך?
אולי יש לי פטיש לנשים חזקות שלמדו היטב איך מתפעלים את הבבונים שמקיפים אותן? או שזו האריזה שנארזת בה, שמגיעה הישר מהיכלי הפיסול של האנימה היפני - שמעירה בי חמדנות חייתית?

לא יודע.

אבל אחרי חודשיים, פשוט הייתי חייב לגלות

מה שבטוח זה זה: כשהמלאך יתבאס שאשתו פירקה לו את הפיסטוק שוקולד לבן, אנחנו נשתה אחת את השני כאילו אין גולדה בעולם.

יד אחת, ושתי צדדים לה

צד מעניק וצד לוקח

צד מלטף וצד חובט

צד מחבק וצד קושר

צד מענג וצד מענה

הצד המואר והצד החשוך 

מופרדים ע"י וריד 

*דמיינו תמונה טובה יותר ופילטר של מישהו שאכפתלו

הגיל הממוצע לא נושק ל-62.

הריגוש כשמישהי מורידה חוטיני לפקודתך באמצע הרחבה ודוחפת אותו לגרון הוא אחר כשאתה לא מוקף בעוד עשר זונות כאלה.

לתת סטירות עד דמעות בעלטה שלצד הרמקולים כשמאחוריך לא מתנהל סשן השתנות פומבי מרגיש מחרמן יותר. תקראו לי Old fashioned

וכעת ממתין לכלבה שתתבזה ושתזחל בשבילי, ואחריי בין הבדלים והסמאחטות של הקוקסינלים ברחבות של תל אביב.*

האם זו את? האם זו סתם פנטזיה? 

*ותשטוף ידיים אחרי זה ולפני שהיא שמה עלי אצבע. באל נוגעים בידיים נקיות. 

המוח שלי נמס בהלימה מושלמת לכבד האווז שנמס לי על הלשון.  באותו הזמן על הלשון שלך, נמס הלכלוך שבין בהונות הרגל שלי ושנינו מגניבים אנחה של עונג. 

בטיפות הדם האחרונות שעוד נשארו לי במוח ולא גלשו במורד הגוף, אני תוהה לעצמי בשקט - מי קרוב יותר לאלוהים ברגע כזה. ומהו הכיוון אליו.. למטה לשאול, היכן שאת סועדת כל ס"מ מכף הרגל שלי, או למעלה לגן עדן, היכן שמתענגים על כבדים של בְּרִיּוֹת אחרות תוך כדי פדיקור אנושי אוהב. 

וממש בא לי לשאול את המלצרית לגבי הדיג'יי כי "יש לי הלוויה שאני לא רוצה שאנשים יגיעו אליה"

כדי שתיראי ככה. 

https://motherless.com/B9F6CBF

שפשוף נעים בנות 

זרקתי את הכד המנוצל לתומו של המי עדן לרגלי המיטה. הרעש המחריד והחלול של הפלסטיק הכבד הרעיד את החדר, נחמד להעיר ככה כלבות לפעמים - בהפתעה רועשת ומזעזעת ת'סִּפִּים. 

"תכירי, כלבה. אלה השירותים שלך להיום."
- עדיין הפוכה ממנת הזרע שקיבלת אך לפני כ 40 דקות הסתכלת עלי בערפול חושים וקורי שפיך קרושים -
"מ.. מ.. מה?"

"לא גמגמתי, did I?" - בעודי עומד מעליה מוכן ליום שלפני.
"לא אדוני" - בעודה מגרדת את עין שמאל, מנסה לגרום לה להיפתח.
כדי לוודא שתשומת הלב נתונה אלי ולא לעין המודבקת שלה אני מעיף לה סטירה מהצד שלא רואה, היא עפה אחורה בהפתעה, אבל עוד לפני שהמגע בינינו ניתק אני מבחין בחיוך הסתום הזה.

"אני הולך למשרד זונה קטנה. את מחכה לי פה קשורה למיטה עד שאני חוזר - 8 שעות לפחות. הכנתי לך כמה חטיפים, כמה כריכים, יש לך נסטי ונייר טואלט. המספריים לחירום נמצאים בין המזרון לבסיס של המיטה. אלא אם הבית נשרף את לא זזה מפה. And I do mean it, slut"

"אבל.. אבל מה אם יחפשו אותי? לא אמרתי לאיש היכן אני, אם לא אענה עלול להיות סלט"

"שיהיה אחד טבעוניסטי. כעת סתמי ת'פה ותביאי את יד שמאל"

אחר זלזול וגיחוח היא נאזקת ונקשרת למיטה. התריסים מוגפים ואיום אחרון משוגר לחלל האוויר.

"תזהרי להשתין לי על הרצפה כלבה, השיער שלך ישמש לי לסמרטוט.

Bon Voyage

מדי פעם, כשאת באה אלי בסוף היום - תבואי מלוכלכת.

תלבשי את הזוהמה שבחוץ שאת נאלצת להתבוסס בה, תפיצי את הבשמים והמחלות של העולם בעודך יושבת על המשבצת שהרשתי לך לשבת עליה.

מה שלא יימס ממך מהמבט שלי, יישטף בשתן המטהר של אדונך