המקלידן מתלאביב

באיזו קנאות שמרתי להן על הדגדגן. אולי אורגזמה בחצי שנה. לא נתתי לרוטטים דריסת רגל, בקנאות. 

למה? 

כשהחלטתי שאני סוף סוף מוכן לצאת עם מישהי, לקראת גיל 21, המקלדת שלי הרוויחה לי די מהר חברה טובה באטרףדייטינג (חחח!) שאז הייתה הזירה הבכירה להכרויות, דיבור על מסיבות וסטיות. שהשף רצה והיא הייתה גם אלילת מין. ג'ני הייתה נוהגת להרביץ בי הרבה תורה - תיאוריה על מין ומיניות. החלק שהכי לקחתי איתי מכל השיחות ההן היה על האורגזמה הנשית והעדנה והרגישות של הדגדגן, כוכב ההצגה. היא הייתה די נאצית לגבי כל סוג של רוטטים מכיוון שזיון הרגישות היה בלתי נמנע בשימוש ממושך. לא היה קשה לאכוף את הMO הזה, בחירתי בנשים בימים ההם הייתה משולה לעורך דין עייף המצליח להגיע לירקן כמה דקות לפני הסגירה, וכך נאלץ "לבחור" בחופזה בין העגבניות שכבר הספיקו לעמוד בשמש כל היום.

ילדות תמימות, רק טייסטו, ארמין, קארל קוקס ו FriskyRadio היו לנו בראש אז, הפסקול הזה זכור לי כמחשמל ועוטף כל, פסקול שמח ובדיוק בקצב הנכון לאכילת פות אנינת טעם. וכך היה, שנים. התמקצעתי כמו שרק מזל בתולה דייקן ומכור לתהליכים מסוגל, קיבלתי שבחים, התקלחתי בשפריצים וכיכרות על שמי צצו בתל אביב. 

עד עכשיו. הבנתי שאני לא מותאם. הבנתי שהלשון שלי מספיקה בקושי לעצימת עיניים. אז כעת, מוקף בדגדגנים בוגרי שלוש סבבי לחימה בעזה, אני בא לשבור אתכן גם. עד עכשיו היה יותר חשוב לי לשמור על הנכס האסטרטגי הזה כמו על הפנינה שהוא, מאשר להוריד לכן סטירות לפרצוף תוך כדי שאתן משפריצות, לא עוד.  לא.עוד.😈

המלצות קניה? הסטיספייר הזה? מממ

פיס & שפריץ.