המקלידן מתלאביב

כמה זמן לא עליתי לרגל לעיר הקודש, כמה זמן לא זיינתי בתחת את החומוסבשר של רחמו, אללה ירחמו. לא היו סיבות כלכך - האח היחיד שלי בעיר עבר לחיות בצפון, שם הוא מנהל חווה של בריאות ואושר באישור היק"ר ולרפואת עם ישראל במהלך השבוע, ואת החומוסבשר של רחמו, ובכן, קשה להשיגו בתור א-ניו-פאונד טבעוניסט. 

שאלתי אותה בחוסר חן אופייני "מ'תרוצה מרחמו?"

היא:  "ואו, חפרת אחינו. מסבחה עם שומלימון בצד. אתה עוד רבע שעה פה? בחרת לנו מקום נחמד לפרוס בו מחצלת?"

אני:  "כן"

מכיוון שאני בוחר לעצמי בפינצטה עם מי ומתי לשבור את התענית שלי, ולאחר שלא עשיתי זאת מזמן החלטתי כי הפסודו-דייט ניגובים הזה הוא הזדמנות נהדרת, מכיוון ש-, וגם - רחמו, בכלזאת.

מגיע לכתובת שציינה בפני, יוצא החוצה, היא ממתינה לי בחוסר סבלנות הנראה בבירור לעין ושנעלם כלא היה אחרי החיבוק שהיא מקבלת ממני.

נכנסים לאוטו, אני מוריד ת'ווליום כדי שהיא תפסיק לצרוח עלי. 

"לאן נוסעים?" 

"פה, לא רחוק, החומוס מתקרר ואין לי זין למסעות ברחבי העיר הפקוקה שלך, מצאתי פה איזה פארק בשכונה של דוסים, שהדשא יהיה נקי"

אין זמן לשיחה בזמן שהחומוס נגמע נשאב ולבסוף מנוגב.

בירושלמיות מתנשאת - "נו איך החו" (!) (!!) לפתע, רעש מרעיד את המחצלת. "THPPTPHTPHPHHPH, BRAAAACK"......

היא: 😶.... 😱..... 😷

אני: מה, אצל הערבים זו מחמאה לטבח, חח חח"

היא: באינסינקט, שכנראה למדה משנים של התעללות מאחים קטנים או גדולים שהפליצו לה לתוך הצלחת כשאימא לא רואה - הורידה לי פיצוץ לכתף שהעיף לי ת'פייסל מהיד.

"I beg thy pardon?"

איני מרים ידיים על נשים, אלא לאחר בקשה מפורשת ממישהי לקבל ממני מגע קשוח כלשהו. אבל האינסטינקט שלי גם לא מת עדיין, כך מסתבר, וכאילו היא הייתה אחד החתולים שלי שקפץ לי על הביצה בטעות, העפתי לה אחת, ללא מטרה מסויימת אבל רצה השף והורדתי לה אחת הישר לציצ שמאל. לפרוטוקול יירשם בשלב זה שמעבר לחיבוק ההיכרות הראשונית, זה היה המגע הראשון שלי בה. ולהרביץ אני יודע, הוא לא חדל מלזוז הרבה אחרי שהבעת השוק שקעה עמוק עמוק לתוך הפרצוף היפה שלה.

ופשוט, ראיתי על המצח שלה את הכיתוב: 

"It's go time"

פאקינג קפצה עלי כמו נמייה אוסטרלית ואני כאילו נחש שהעליב את המפרום של אימאשלה.

בעיקרון להיאבק אני גם יודע, אבל באותו ערב חזרתי הביתה עם פטמות כחולות (כן, שתיהן) ונקישה בקמיצה של יד שמאל. אבל גם עם ביצים ריקות, והבנה חדשה על נימוסי מחצלת ירושלמים. 

נראה לי שהיה כיף