שלל העניינים הלוגיסטיים שמאפיינים ערב כזה נסגרו במקצועיות האופיינית לך כבר מזמן. לא יודע מה היא תיארה לעצמה כשארגנה את כל זה, אבל אני יודע שזה היה משעשע, רק כי נורא השתעשעתי להרכיב לה את הוראות ההכנה של ההתבזות הכי מפוארת שלך.
ה PDF שהגיע אליה למייל לפני חודשיים, נעול בסיסמא "הסוף" - הכיל הוראות מפורטות רבות, אך הצטיין בעמימותו. היא ראתה לעיניה רק פזל שמורכב מבדיקות וחיסונים, קערות, צינוריות, כמה צעצועים אהובים לבחירתך - אך חובה שיהיה ביניהם דילדו גדול ות'חרא הרוטט הזה שלכן ציוד לנקות איתו בית מטבחיים, אם צריך.
אני נכנס לדירה, דירת אוויר ב' וב', היא בקומה גבוהה יחסית ועם מרפסת אך צנועה למדי וממש במרכז העיר. קלישאות בשחור מתנוססות על הקירות ומנציחות לבנתיים את רגעי הגאונות בבחירת העיצוב של הפסודו-בבון שירש את הדירה מסבתו ניצולת השואה (לשעבר).
כמו אסופת חורים לשימושי הנלוז את שרועה באמצע הסלון בתנוחה שהורתי לך עליה. הפרצוף על הרצפה, הלשון בחוץ ושלולית ריר שמספרת לי שהיית מחופצנת טובה. נחה על הרצפה ממתינה לי שאגש. את לובשת את הקולר שהעניקו לך וותיקים ממני וגאג טבעת עצום עם פקק שעם על שרשר מתכתי קצר.
אין לי זמן. גם לך לא, הפלאפון שלך כבר סביר להניח סובל מחרדה קיומית שמא עזבת אותו לנצח.
אני מתקרב אליה, מתכופף מטה כדי להרים לה את הראש, היא מישירה מבט בטיימינג מושלם, אני דופק לה יריקה שמכסה לה את כל הפנים, היא אפילו לא מנידה עפעף, אם היה מותר לה להוציא קולות, היו אלה ודאי קולות עונג שהייתה פועה כעת. היריקה הבאה יותר ממוקדת, הפה פעור לרווחה, רק תנצל. הכוס שלה רטוב כבר מלפני חודשיים, רק מהרעיון של האפשרות להיות כלי כיבול ללכלוך שיש לי לתת לה.
"מה הכנתי לך היום? אני רואה את הכוס שלך פועם בתהייה, כלבה.
היום תבקשי למות ותשאלי את עצמך פעמים רבות האם הבחירות שהובילו אותך לשאול הזו שהתנדבת אליה הערב היו בחירות שאדם שפוי היה בוחר בהן."
שקט. - "נהדר, הלוואי שיכולתי לשמוע את דפיקות הלב שלך כפי שהן נשמעות דרך האוזניים שלך כרגע, ההתרגשות כבר התחלפה בפחד? "
אני ניגש למערכת ומפעיל את הקטע המוזיקלי שילווה אותנו, זה הזמן שמוקדש לביזוי שלך. קצר אבל קולע. אלבום לא מרחם, לא אנושי כמעט, כמעט כמוני.
"מה אכלת היום?" - אני מנסה להטריל ומגחך כלפיה.
אני מוציא מהתיק שלי שתי נרות משלשלים ודוחף לה אותם לתחת, שקט מופתי. אני מקרב קערת פלסטיק גדולה ומתקין אותה מתחתיה תוך כדי שאני מושך אותה לתנוחת סקואט מהשיער כך שתשב מעליה בדיוק. היא מסתכלת עלי במבט מסוקרן ועם ניצוץ שובב בעיניים.
"כבר דחפו לך משלשלים לתחת בעבר?"
המבט שלה משתנה, גבה אחת עולה מעלה.
"ת'לא כזאת שרלוק כמו שחשבת אה? ואם את חושבת שאני דואג לניקיון החור, ובכן, אין האמת רחוקה מכך"
בעודי ממתין לפעולה המהירה של הנרות שהבטיח לי סעיד מסופר פארם, אני פותח את הרוכסן. הזין שלי כבר הספיק להתקשות למחצה וממש שמח לצאת אל אוויר החדר, אני דוחף לה אותו לפה, טובל בבריכת הריר שהצטברה שם ומושך אותו החוצה, עושה קצת ביד מול הפה הפעור שלה, שמחכה בחוסר ברירה שאשוב פנימה. אני שם לה יד על הפרצוף ומתחיל לפמפם, קודם את הפה וכשנעמד לי טיל - את הגרון. הגרון שלה מקצועי, יודע. אחרי פמפום חמדני למדי היא מתחיחה להשתנק ולהשתעל, התחושה הזאת של אטימת הגרון על הזין שולחת אותי עמוק יותר פנימה.
אני מפסיק ויוצא, שובל ריר סמיך נמתח ונוחת לה על הבטן. עיניה בורקות כעת. אני עוצם עיניים ומתרכז לכמה רגעים, פתאום רעש של סילון מים - היי לנרות, טוב שבאתם. אני נשען אחורה כדי להביט ולא מתאכזב. שלולית חומה מתחילה להתהוות בקערה. עיניה קמוצות מהחדות של תנועת המעיים הזו. זמן מצויין לתת את התוספת שלי. אני מתחיל להשתין לתוך הקערה ואז עליה, מסמן את עצמי על פניה, כשהיא מסומנת במידה אני חודר לה לתוך הגרון, מגביר את הזרם למקסימום ומחכה. גם התגובה הזו לא מאכזבת, היא מקיאה עלי את כל היום שלה, מהפה, מהאף. העיניים שלה כאחוזת אמדי, מתגלגלות אחורה בחוריהן. הכל נוזל בעצלתיים לתוך הכלי.
תראה מה זה כלבה מאולפת, אפילו לא הזיזה את הידיים מהברכיים בכל אונס הנקבים הזה.
"הקערה כמעט מוכנה לטבילה שלך כלבה, חסר חוקן קטן של שתן ונסגור את הפינה. קומי, תסתובבי אלי ותפסקי את החור המטונף שלך"
כאחוזת אמוק, לא סיימתי את המשפט והתחת שלה היה פעור מולי, חדרתי אותה ושחררתי את מה שנשאר לי.
סובבתי אותה חזרה לסקוואט וחזרתי לזיין לה את הגרון, תוך שאני מזהיר אותה לא לשחרר את החוקן עדיין.
אחרי כמה דקות של זיון גרון עמוק ומונוטוני אני מורה לה לשחרר הכל לתוך הכלי ולערבב את הכל עם היד, שיהיה הומוגני, אנחנו מקצוענים, אחרי הכל. הכלבה הטיפשה והמסורה הזו עושה דברים באמת מכל הלב, היא מתחילה לערבב את המרק זוועות הזה פרי גופה הזנותי.
כל הסיטואציה מאוד מחרמנת אותי, האלבום מתחיל לרוץ לקראת סופו ואני מחליט לגמור לה בגרון. אני גומר חזק הרבה ועמוק. בשלב הזה הרפלקס כבר שבור והיא עושה את זה כמו גדולה, למה כמו בעצם.
את הטוב ביותר השארתי לה לסוף. איזו מין כלבה מנוצלת היא תהיה, אם היא תסתובב חצי יום עם הבושם והארומה של השפיך שלי בחך שלה? לא מקובל עלי, או עליה.
אני עוזב אותה ופוקד עליה לא לזוז, רוטטת ורטובה היא ניצבת שם בצייתנות. על השולחן מזרק גדול וצינורית גומי שקופה לצידו. אני מחבר בין שניהם וניגש חזרה לזירת הרצח.
"שימי לב כלבה, עד עכשיו נהנית, הגיע הזמן להראות לי כמה את מסורה."
אני מחליק את הצינורית לטירוף שממתין מתחתיה וממלא את המזרק במרק הזה.
"קחי נשימה עמוקה כלבה"
אחרי שהיא לוקחת את הנשימה שלה, אני דוחף לה את הצינורית לנחיר שמאל, העיניים שלה מזדגגות ותכולת המזרק נעלמת לתוכה.
מפה תמשיכו לבד 😘
