המקלידן מתלאביב

אעשה את זה קצר, פשוט מודע באיזו מהירות כל הדם דופק צלילה לכוס (כח המשיכה, חעחע) ובא לי שתקראו עד הסוף 🙃

----

כידוע, אני איש של כלמיני איכויות(נגיעה של הומור עצמי), זה חשוב לי. כמו נגיד, חשוב לי שהנייר טואלט יהיה 3 שכבות ולא 2, או שכבל הטעינה לפון יהיה עבה וכבד, ולא איזה משו פלימזי שהנשלטת לא מרגישה כמעט כשאני משתמש בו להטעין לה ת'כוס. 

AnyHway

אני מאמין שחשוב לעמוד מדי פעם על האיכות של המוצרים שנעשה בהם שימוש בדרך קבע, לבדוק אם הם בתפקוד אופטימלי, מסונכרנים אלי, כאלה. אסופת החורים שלי זוכה כמובן לאותו הכבוד, כרכוש פרטי שלי, איך לא? 

לפני איזה חודשיים: 

"אדוני, אני המשתנה הכי טובה בעיר נכון? אני רוצה להיות" היא אומרת לי כשהפרצוף הסתום שלה נח לי על הירך והקעקוע.

"פחח. מצאת לאן לשאוף זוהמה, אנחנו בתלאביב-O לא באיזו עיר מקלט פרפריאלית, את מבינה בכלל כמה משתנות קבועות ומסתובבות יש פה?"

"אבל רשמתי זאת בפניי, טינופת" אני עונה לה בחיוך של סוטה מסריח מה שמרטיב אותה עדכדי סכנת החלקה מהמגבת שהיא יושבת עליה. 

ממש בקרוב:  

ניסע לאיזו מסיבת חברים במועצה-איזורית-חור-כלשהו, שם אמצא לה מישהו שישתמש בה בשבילי, צריך לבדוק את הציוד, אתם יודעים.

ואולי אז, באמצע שומקום וליד רמקולים בועטים, אוכל להגיד לה סופסוף שהיא המשתנה הכי טובה בעיר, אם תהיה זרימה ;-)