יום אחד אארגן לנו טוּזיג נחמד, כמו שאני נוהג לעשות מדי פעם.
אביא בשבילך את היין שאת הכי אוהבת, אזמין את הגבינות המיובאות, ואחבוץ לך את הריבה האהובה עלייך. גם אאפה לך ברוסקטות עם שמן זית שסבא רבא של מוחמד כלשהו קיבל מעדר לראש על רכס שומרוני כלשהו בעודו מגן על הכרם שלו מאיזה יהודון שבא להשתלב בארץ - שיְלַוּוּ את מה שזקוק לליווי. אז אשב מולך ואתענג עלייך משמינה מנחת בחיוך קורן ועיניים של ״איך זכיתי בו״, ואענה לך עם העיניים ש- ״נכון, זכית בי, אבל לא חשוב איך״
המוזיקה שלי תתנגן, השמש תנוע הצידה, הזמן יעבור ואיתו יגיע הערב. את בטח יודעת שדמדומים הם פריים טיים לצייד, נכון נסיכה? הטרף ממהר להגיע למחילות והטורפים עושים מתיחות - אבל אנחנו לא זזים לשום מקום.
אז - אוציא את התיק שלי, והמבט שלך ישתנה.
שם אדבר אלייך עם הידיים, כמו שאת הכי אוהבת. איפה שאף אחד לא ישמע אותך צועקת, אם יהיה לי כח להתרחק מספיק מהשביל בשביל הטוּזיג הנחמד שלנו :)
