כיף שחזרת אלי, נעלמת לתקופה, אני מבינה.
יש גבולות חדשים, אני מבינה, אין לי בעיה לשחק במשחק הסבלנות מחדש.
אז מצאתי לנו פתרון, אנחנו יושבים מתחת לבניין, בפינת ישיבה מסודרת ששודרגה בזמן האחרון.
זה מקום ציבורי ,כביכול, לא אצלי בבית... אני לא אכפה עליך לרדת לי וללקק אותי עמוק ומושקע, כפיצוי על הזמן האבוד, הרצון ברווית מי הנעורים. לא, אני אשמור על איפוק, אבל מי אמר שאני משחקת הוגן?!
קבענו כבר פעם שנייה בשבוע לשבת לקשקש על שכטה מתחת לבניין. אני יושבת כבר מקשקשת עם הבחור שלי בטלפון שהשכן שלי מגיח פתאום מתוך המעלית. אני מזדרזת לנתק ולהפנות את תשומת ליבי המלאה לשכני שהצטרף אלי לשבת בגינה.
אני אוהבת אותו מאוד, הוא אדם רגיש ומיוחד, עם השקפת עולם ותפיסת מציאות מסקרנת מאוש, שונה מאוד משלי ותשוקה עצומה אלי האסורה.
ואם יש משהו שאני אוהבת זה הלהיות אסורה..
בשמלת מקסי עם כתפיות ספגטי דקות ומחשוף נדיב ( אין לי מנוי אז תאלצו לדמיין) בצבע תכלת תמים, אני מחכה לו כבר בשולחן ושולחת אליו חיוך מאוהב ואני רואה אותו מסמיק.
אנחנו יושבים,מעשנים, מקשקשים... מהר מאוד אני שולחת אליו רגליים, מניחה לידו, מתחככת בטעות ברגל, ולאט לאט בריכוך קשה של הערב הוא חוזר ללטף לי את הרגלים..קצת מרשה לעצמו לנשק להריח את העור שלי קרוב אליו, הטעם האסור, והוא חוזר אחורה ומתאפק.
בסדר, אני מבינה. כבר אמרנו שאני לא משחקת הוגן.
הוא ממשיך ללטף אותי בעדינות תוך כדי שיחה קלילה שאנחנו מנהלים. הוא שופך לי את משנתו על תפיסת עולמו השונה תוך כדי שהרגלים לי מעודדות אותו בעדינות להניח עלי בעדינותו המופלאה את הידיים שלו ,שמלטפות אותי בעדינות, שמרגשות אותי בגלים עדינים.
בשלב מסויים הוא משתתק ומתמקד במגע ומעיז לטפס עוד טיפה למעלה עם היד החוקרת שלו ולגלות שאני גם לא לובשת תחתונים...
עד הפעם הבאה....
שלותיות 😘😘😘