לא רק בלונדינית

אני משחזרת לעצמי את הזחילה למאסטר לפני שנתיים וחצי.

את ההתרגשות, את ההתמסרות ואת הרצון העז להיות לו, להיות שלו.

שום דבר לא השתנה מאז, אפילו להפך, הכל גבר, היום אני יותר מפעם.

רוצה יותר, מבינה יותר, מתמסרת יותר, נבונה יותר ואפילו אוהבת הרבה יותר.


בעבר חשבתי שהקילור הוא הפסגה הכי גבוהה במערכת הבדסמית.

אבל היום הקילור מצטייר בעיניי כפסגה הראשונה במערכת בין שניים.

אחרי הקילור, מתחיל הלונה פארק האמיתי, ומכל מקום שבו אני נמצאת,

נוכחת קודם ההתחייבות שלי. אותן מילים שנחקקנו האחד בליבו של השניה.


הערב, אני יושבת כאן, נזכרת בכל אלו וחושבת עלייך אהובתי, כי מחר זה היום שלך.

מחר את תתמסרי. מחר תגיעי לפסגה הראשונה. מחר תתחייבי לאושר של מישהו אחר,

מחר תתני משמעות חדשה למערכת. מחר תתני את מילתך, התחייבותך, נשמתך ואת ליבך.


אני מתרגשת בשבילך מאד שרביטה שלה, אני מרגישה אותך זורמת אצלי בלב ובועטת.

הפכת להיות חלק פעיל חשוב וכייפי בעולם שלי, מהבוקר טוב שלך איך שאת מתעוררת,

וככה לאורך כל היום אנחנו תמיד איכשהוא יחד, עושות בלאגן ומתייעצות כמו שותפות לכל דבר.

יש בנינו הכל, הסודות הכי גדולים וגם דמעות וצחוק. אבל אין בנינו פאולים, אין צרות עין ואין שבירת אמון.

ואני מתרגשת בשבילך אהובתי, כי ממש עוד כמה שעות, ואת תהי שלה. כמו שחלמת. כמו שרצית. כמו שביקשת.



אני יודעת שאת פחות חזקה בחיבוקים ונישוקים.

והרי שזה תיקון אצלי, כי אני הכי דביקה בעולם ...

אז לך אהובה שלי, המון המונים של מזל טוב ואושר,

תזהרי לפשל למה אני א ק ר ע אותך מכות ... איום מפחיד, אה?

תשרתי את מלכתך יפה כי היא שווה את זה, וגם כי יש לה ציצים שווים.


ואני אכנס לישון,

עם התרגשות לקראת הקילור שלך, עם זכרונות מדהימים מהקילור שלנו.

ועם המון אהבה, לאיזה איש אחד, שאני אוהבת עד עמקי נשמתי. מאסטר שלי.


ליל מנוחה, עם המון פרפרים בבטן... לולי.