לפני 12 שנים. 4 במאי 2011 בשעה 17:37
ישבנו באוטו באמצע פרדס מלא בפירות הדר כתומים, תפסתי את שני
התפוזים שהיו קרובים לאוטו ומשכתי אותם אלינו, עכשיו שהם בתוך הידיים שלי
אני משחקת איתם באיזור החזה ואומרת לו "הנה מאסטר, תיראה איזה גודל,
ציצים גדולים בדיוק כמו שאתה אוהב". הוא מחייך בנינוחות ואומר לי
"לולי לולי, את רוצה לשחק, ילדת תסביך ציצי קטנה שלי, בואי נשחק, תתפשטי".
הורדתי את הבגדים, חולצה, חצאית, ורק בסוף את החוטיני הלבן.
אני אוהבת להיות ערומה ורכה בתוך הידיים הגדולות שלו. הוא מצידו,
אוהב את הגוף שלי וזה מחרמן לי את הצורה שהוא משתמש בי ככה.
הוא יורד מהאוטו, מביא חבל ומסמן לי לצאת.
הדופק שלי עולה. הפחד מטפס ואני מתחילה להצטער על השטויות שלי.
הוא קושר לי את הידיים בכח לצידי הגוף ומפשק את הרגליים שלי עם הברך שלו,
הוא מעמיד אותי בתנוחה כזו שהכוס שלי בולט החוצה ואז מרים ענף מהרצפה ומעביר אותו
על הגוף שלי, דוקר את החזה, מעביר על הבטן, משפשף את הכוס החשוף והחם שלי.
אני מרגישה איך השפתיים של הכוס נסגרות על הענף הזה, תחושת ההשפלה
גורמת לי לרצות להעלם. פתאום נעלם הקסם של פירות ההדר, מחלחל לתוכי
רק העירום, התחושה, הפחד.
אני שומעת אותו בטון השקט והסמכותי שלו:
"את תהיי קשורה לעץ, מפושקת, עירומה, אני לא רוצה לשמוע אף הגה, אפילו אם מישהו יבוא"
אני חשופה, על סף שיגעון, דבוקה אל גזע עץ מחוספס. שותקת, מצייתת ודרוכה.
כל הזמן עוברת לי בראש התקווה הזאת, שאם אהיה הכי טובה שאני יכולה אז אולי אצליח
להשכיח ממנו רעיונות רעים. אני מצייתת לכל פסיק שעניו רומזות, לכל מוצא פיו.
גזע העץ מאחוריי שורט את העור הרך שלי ומשאיר אחריו עקבות עדינים של דם, אני שונאת דם,
זה מלחיץ אותי ומייבש לי את החלקלקות בין הרגליים. אבל זה בסדר עכשיו,
בסדר כי אני לא רואה את זה, בסדר כי יש דברים שמטרידים אותי יותר. הוא עומד ומסתכל עליי,
בוהה לי בחזה, מדיי פעם מתקרב כדי למשש אותו, מעביר לי אצבע בין השפתיים ונותן לי ללקק.
יש לו זמן, כאילו את כל הזמן בעולם. אני מאבדת את הריכוז כל רגע, הפחד הזה
שמישהו יגיע לבקר בפרדס מוציא אותי מדעתי.
הוא גורם לי לאבד את חוש הראייה עם כיסוי עיניים, עכשיו שאני באיבוד שליטה מוחלט
הכוס שלי מתחיל לבעור. חבל שיושב לי על הצוואר ונכרך סביב העץ גורם לי לאבד לאט לאט
את החמצן, לאבד נשימה. אבל זה בעיקר מונע ממני יכולת תזוזה עם הראש. הוא דואג להשאיר
אותי מפוקסת. מבט ישר, גב דבוק, פחד מערער. כוס דביק.
הוא לוקח מהאוטו את שני התפוזים שהבאתי קודם, אחד מהם הוא סוחט על הצוואר שלי
ומסתכל לראות איך המיץ זורם על השדיים שלי ומכתים אותם, את השני הוא חותך ומצמיד
לדגדגן שלי, נותן לי להשתפשף עד שכל המיץ יוצא. אני מרגישה את הטיפות מקיפות לי את החור,
חודרות פנימה.
אחר כך, שהתפוזים כבר איבדו מגודלם ויצאו גם דיי אומללים מהלחיצות שלו. הוא זורק
אותם חזרה לאדמה. החזה שלי דביק, הבטן גם, הכוס מוכתם ורטוב,
אני קצת מלוכלכת אבל כתומה ורעבה מתמיד.
הוא תופס את החזה שלי בידיים שלו, מתחיל ללחוץ עד שאני צורחת לשמיים ובמהירות עוזב.
"אה, את המיץ כבר הוצאתי לך, את השדיים שלך אני אוהב כמו שהם".
