לפני 14 שנים. 17 באוגוסט 2010 בשעה 21:26
אני מושכת את הזמן בחדר הקטן ההוא, כל כך מתביישת לצאת ערומה כששניהם יושבים ומצפים
לבחון אותי, אני לא חושבת שהם מרגישים בדקות שחולפות, הם מסתדרים מצויין גם בלעדיי,
אבל מבחינתי כל שנייה שחולפת נראת כמו נצח.
אני מצליחה לשמוע את הצחוק שלה דרך קיר הגבס, אני גם מצליחה לשמוע את הטון הכל כך מוכר שלו.
יש בינהם כימייה שגורמת לי להיות גאה ואולי קצת לקנא, הם מחבבים אחד את השניה,
עסוקים בכוס קפה חמה ועוגיות שוקולד שהכנתי עבורם בבוקר.
והנה עכשיו תורי להצטרף, לזחול לשם בעירום המלא שלי, ולקוות שאהיה ראויה עבורם.
אני יוצאת מהחדר, הפטמות שלי זקורות אבל הביישנות מדכאת כל טיפת חרמנות.
אין לי שום דבר להסתיר, הגוף שלי משורטט בדיוק בשביל הדברים האלו, ועדיין, המבטים הבוחנים של
האישה הזאת הם הדבר הכי לא נוח שיכלתי להרגיש על הגוף שלי.
לא הסתכלתי לה בעיניים, קצת נבהלתי מכל הדבר המוזר הזה,
פתאום זה לא רק הוא ואני, פתאום זה היא, הוא ואני. או אולי אני והוא, ורק אז היא. זה לא משנה הסדר,
מה שמשנה הוא שאני מרגישה שאני הופכת להיות כל כך קטנה עכשיו מול הקיום של שניהם.
אני מרימה מבט כדי לבחון אותה, היא יפה ונשית, לא רזה רזה, מלאה כזאת וסקסית,
היא מכפילה אותי בשנים ונראת בדיוק בפריחת המיניות שלה, איכשהוא זה גם נראה שהיא יודעת בדיוק
מה היא רוצה. יש לה עיניים חומות גדולות והיא לא נותנת לי להסתכל יותר, היא מחזירה לי מבט חד וחודרני
ואני ממהרת להעיף את המבט שלי ממנה אל מקום סיפמטי יותר, אל מאסטר. אבל לא,
גם המבט שלו נהיה קשוח וגורם לי להתקפל, לא יודעת מה קרה לשניים האלו בדקות הארוכות שהורדתי
את הבגדים בחדר ההוא, אבל פתאום שניהם לא נחמדים כמו שהם היו בדרך לכאן, לצימר המוזר והחשוך הזה.
מאסטר מחבר את הקולר לחגורה ומתחיל לסובב אותי בחדר, אני כל כך קפואה שכל מכה של הברך על הרצפה
גורמת לכאב שמתפוגג ברגע מול הבושה, המבוכה, ההשפלה הזאת. אני לא מעיזה להרים את הראש ולהביט להם בעיניים שוב,
אבל אני מצליחה לשמוע אותה לוגמת מכוס היין שלה בכזאת הנאה, כאילו היא צופה בהופעת חצות בזמן שאני נמרחת פה על הרצפה.
אני כבר לא מרגישה את הברכיים, גם המשיכות עם החגורה כבר הפסיקו לצרוב לי את הצוואר,
הוא מעמיד אותי בפרופיל מולה, מורה לי להרים את התחת, ודוחף לי את הישבן קדימה ואחורה עם הרגל,
אני מרגישה את החזה שלי מתנדנד, את הגוף קפוא, ואת המחשבות שלי חדות כתער.
אני לא מצליחה להשתחרר מהחדות הזאת שהמוח שלי פועל בה עכשיו
ולא מצליחה להתענג מהרגע הכל כך מוזר הזה,
זה עניין של שניות מהרגע בו הוא חודר אותי, עד לרגע בו המוח נשאר מאחור.
היא עדיין כאן,
אני מרגישה את העיניים שלה מחרמנות את הכוס שלי ואת האצבע של מאסטר חודרת אותי בגסות.
מאסטר לא שומר שום דבר בסוד ומודיע לשתינו שאני חרמנית ורטובה כמו כלבה טובה,
אני מרגישה שהיא מתחילה לחבב אותי. הציפורניים שלה עוברות לי על הבטן בעדינות ומשאירות שריטות אדומות,
אני מתפתלת למאסטר בידיים, מרגישה את האצבע שלו מפלסת את דרכה עוד ועוד פנימה.
כן, עכשיו אחרי שהמוח כבר לא עובד, אני מרגישה שאני כאן, בלי מסיכות ובלי קליפה,
זאת אני העירומה, הגאה, החרמנית,
זאת אני שביקשה את החוויה הזאת. זאת אני שהגעתי לכאן מרצון שלי, מהפנטזיות, מהחרמנות הפסיכית שמנהלת אותי.
ואיכשהוא, זאת אני, העדינה, הרכה, הבתולית, שמעולם לא חשה מגע יד של אישה ומעולם לא איפשרה לעצמה
להתקפל מול אישה נוספת. זאת אני, אני כאן. בתוך המחול המטורף הזה של השלישייה הזאת.
מאסטר מפסיק לנדנד אותי, מפסיק לזיין אותי, מפסיק לגעת. אני מנסה להתקרב אל הזין הזקור שלו וללקק אותו דרך הגינס
אבל נתקלת בסירוב מצידו. לרגע אחד אני כבה, הסירוב הזה צורם, הדחייה הזאת פוגעת. אני מתיישבת על הברכיים ומשפילה
את המבט. אני לא יודעת מה שניהם רוצים ממני עכשיו, והשקט הזה שממלא את הרגעים האלו, מתחיל לתעתע בי.
אני שומעת את העקבים שלה ומרגישה את הגרון שלי נחנק, היא סוחבת אותי למיטה ומשכיבה אותי על הגב, יכלתי רק
לפנטז את השפתיים שלה נוגעות בשלי, את הכמיהה שלה לזיין כל גרגר חרמנות שבי עד שאתחנן לדיי, אבל היא עסוקה
בלקשור אותי למיטה כשאני על הגב, עם שתי ידיים בצדדים וחוסר תזוזה כמעט מוחלט, החזה שלי חשוף והיא פותחת
את הכוס שלי כמו שער הרחמים. היא מלטפת את השפתיים, מלטפת אותי ומושכת לי את השיער לאחור בפרעות לא ברורה.
אני לא מתנגדת לה ועדיין לא מבינה למה אני לא עוצרת אותה. היא מכאיבה לי ואני לא זוכרת שמותר לה.
מאסטר עומד ליד, הוא לא מתערב, מחייך אלייה וסותם לי את הפה. רציתי לקום משם, לברוח משניהם,
ביקשתי להרגיש קטנה אבל אני לא באמת יודעת להכיל את התחושה הזאת. היא מלטפת לי את הלחיים כאילו מנסה להרגיע אותי,
להזכיר לי שאני בידיים טובות. מאסטר סוגר לי את הפטמות במכשיר ברזל ולוחץ אותן, אני מרגישה גלי חום ממלאים לי את הנשמה,
אני מנסה לזוז קצת, ומרגישה איך השפתיים התחתונות שלי מחליקות אחת בשנייה מרוב רטיבות.
ריח של תשוקה ממלא את החדר, ריח החרמנות שלי מחמם את שניהם,
אני שוכבת שם קשורה, עם עיניים עצומות ופטמות בוערות מכאב, הדגדגן שלי כבר עובר ממצב של רתיחה לבעירה
של ממש, אני מרגישה איך המוח הולך לאיבוד ואיך החרמנות כובשת ומכתיבה לי את החיים.
ואז, אז אני שומעת נגיעות של לשון ושפתיים, אני לא מעיזה לפתוח את העיניים, לא מעיזה לראות את זה,
אני מנחשת שהוא מנשק אותה, או שהיא מנשקת אותו.
אני כבר ילדה גדולה מספיק כדי לדעת איך נשמעת נשיקה כזאת.
אני נושמת עמוק, לא רוצה להתחיל לבכות כמו ילדה קטנה, לא רוצה שהם ידעו שהם מנצחים אותי,
לא רוצה כלום, רק שזה יעבור, הרגעים הקטנים האלו שמורידים לי לאט לאט שניות מהחיים.
אני רוצה לנסוע הביתה ולהשאיר את שניהם לבד,
פעם ראשונה שאני מרגישה מזה להיות מיותרת, פעם ראשונה שאני מרגישה מזה להיות צעצוע על מדף,
ואני כבר לא בטוחה שאני באמת רוצה להרגיש ככה.
אני לא יודעת איך אני מספיקה לחשוב כל כך הרבה בזמן כל כך קצר, אבל אני מתעוררת מסטירה אחת מצלצלת ונשיקה
ארוכה ורטובה על השפתיים. אני מזהה את השפתיים האלו, מאסטר מנשק אותי, אני כמעט מצליחה לסלוח לו על הדקות
שבהן הרגשתי את הלב שלי מתפוצץ. בצד אני עדיין שומעת נשיקה רטובה נוספת, זה כבר לא השפתיים של מאסטר,
זה מדגדג וזה נעים וזה מלטף לי את הכוס. הלשון שלה מנשקת ומלקקת לי את הדגדגן באהבה כזאת שהדגדגן שלי אוהב.
הלשון של מאסטר משחקת עם הלשון שלי, אני לא יודעת מה קורה איתי אבל יודעת מה אני חייבת. מה הכוס שלי חייב.
אני מבקשת ממאסטר לגמור. הוא שולח אותי אלייה, אל האישה חצי מלאך חצי שטן הזאת.
שניהם עומדים מעליי ושתי האצבעות שלה חודרות לי את הכוס בקצב מדוד,
הם נראים מחוייכים ושלווים כשהם רואים אותי מתפתלת מחרמנות ובושה,
מאסטר מורה לי " תבקשי ממנה לגמור כלבה".
אני אוזרת קצת אומץ ומסתכלת לה בעיניים, היא מפסיקה לזיין אותי ומכניסה לי את האצבעות שלה לתוך הפה כאילו
מנסה להקשות עליי לדבר, אני מלקקת את המיצים שלי מהאצבעות ומבקשת ממנה שוב ושוב לגמור.
היא לא מאפשרת לי שום דבר עד שאני לא אומרת כל מילה בצורה ברורה ומתחננת,
רגעים ארוכים אני מתחננת אלייה שתיתן לי אישור לגמור, היא מעצבנת וגורמת לי לשנוא אותה
עם החיוך הזה שלה שמסרב לי פעם אחר פעם.
אני כבר בוערת מחרמנות ומעצבים,
כמעט בוכה מרוב תסכול, היא מעלה ומכבה את הטמפרטורה בגוף שלי בדיוק כמו שבא לה.
ומאסטר, הוא אפילו לא עוזר לי, הוא מושך את הראש שלי למטה ומחדיר לי את הזין שלו לתוך הפה,
עכשיו זה כבר יותר קשה לבקש לגמור, במרווחים של בין לבין אני מנסה שוב ושוב לבקש ממנה שתיתן לי לגמור.
אני כבר מותשת, קטנה וחרמנית בתוך הידיים שלהם, מחכה וממתינה ומתחננת שוב ושוב לגמירה אחת,
אחרי שכבר הרפיתי את השרירים לגמרי והתסכול כבש בי כל חלקה טובה, היא בנדיבותה מאפשרת לי לגמור.
אני מרגישה את האצבעות שלה יורדות אל הכוס שלי, אני נחנקת מהזין של מאסטר, הכוס שלי נחנק מהמהירות
בה היא חודרת אותי. אני גומרת, אוי איך אני גומרת. מתפרקת לחתיכות של חרמנות ורוגע תוך הידיים של שני הסוטים
הנוראיים האלו. אני עוצמת עיניים לכמה שניות ורק רוצה לבלוע את השלווה הזאת שממלאת את הגוף שלי עכשיו.
אני מרימה את הראש ורואה אותה יושבת על הכורסא ממולי, מחייכת חיוך רחב,
עם הרגליים שלה מפושקות לצדדים כשהכוס הרטוב שלה מטפטף מול העיניים, נוזלים ...
מאסטר שולף את הלשון שלי מהפה עם שתי אצבעות.
אני לא צריכה יותר הסברים.
