נתחיל בפיקניקינקי.
יום שישי אחר הצהריים מתחיל מסע השיכנועים שלי כדי להצליח לגרור את מאסטר לשכב על הדשא.
לאט לאט הוא משתכנע ומסכים. זאת היתה משימת המאה אבל היא הושלמה בהצלחה ועל כך, כבוד!
ראינו המון פנים ונשמות יפות שלא ראינו כבר המון זמן והתגעגענו.
פגשנו חברים קרובים שלא מגיעים לכל מקום, ובאו!
הכרנו פנים חדשות, פנים מאחורי ניקים, ניקים מאחורי גוף, נשמה ועיניים טובות.
אז לכם, אנשים יקרים עם צחוק מתגלגל ולב אוהב, תודה על ערב מיוחד ונעים.
שמחנו להכיר. שמחנו להיות. שמחנו להתחבק. ואני שמחתי במיוחד לארגן למאסטר כרית נוחה, בין רגליי.
מסיבת זוגות.
פעם ראשונה שלי באירוע כזה, המון המון זוגות וריח של תשוקה ממלא את האוויר, זה יפה לראות אהבה מעורבבת
בשיחרור וחוסך שייכות. בעצם, זה לא כל כך יפה. אבל זה חדש לי ואני מנסה לקבל את הרעיון באהבה.
לא רציתי אף אחד מלבד מאסטר רק מהסיבה הפשוטה, שזין של גבר שאני לא מכירה ולא אוהבת, לא מעניין אותי.
זה אפילו מעורר בי בחילה קלה. לי- בניגוד לזוגות האלו, יש נשמה מלאת שייכות, גוף מלא שייכות, אהבה מלאת שייכות,
ואם השייכות שלי לא נמצאת, ואם החצי השני שלי לא ממלא לי את השלם. אז באמת שאין טעם.
בכל אופן, אני סתם מתלוננת. כי נורא נהניתי מהמוזיקה, והשתכרתי מהריח של המיניות באוויר, ותיק תק מצאנו את עצמנו
מממשים את השייכות שלנו, ועושים יצירה אחת שלמה ומושלמת, מכל האהבה שממלאת אותנו.
סוף הערב.
בסוף הערב הוא טוען שכל ספנק בתחת רק עושה אותי יותר רטובה. הוא בדק את זה. הוא חותם על זה. ולי נשאר לנסות להכחיש.
בדרך הביתה מתנהל דיון סוער על מדינת ה"אין משטרה" שיש לנו. אני נלחמת על הצדק ומאסטר מחמם אותי עוד יותר,
אני כל כך להוטה להסביר ולנמק עד שאני לא מצליחה להבין שאנחנו אומרים בעצם את אותו הדבר. יופי!
הגעתי לסקס חמה ועצבנית במיוחד. הוא הוריד לי את העצבים והעלה לי את הכאב עם ספנקים שהשאירו הד בחדר,
מהר מאד שכחתי מענייני המדינה והתעמקתי בעיקר בעצמי ובישבן שלי.
אחר כך התגלגלנו לשיחה על הפגישה הראשונה שלנו והוא שוב מחמם אותי בליגלוגי צחוק על מסת החרמנות שהגעתי איתה
לערב ההוא, במקום לרכוש לי כבוד על האומץ והתעוזה שהיו לי באותו ערב, הוא עסוק בליגלוגים על החרמנות שלי.
הוא מת על זה שאני מתחממת. לכן הבטחתי לו הערב, מעכשיו תקופת יובש!
ועבורכם.
אז נכון, ראש השנה מגיע לקיצו אבל השנה החדשה רק פותחת שעריה ועוד נותרה לי ההזדמנות לנשק אתכם.
כבר בורכתם מיליון פעמים בברכת שנה טובה והברכות כבר יוצאות לכם מכל החורים. ובכל זאת,
אני רוצה לאחל לכם שתלקקו את האצבעות מהשנה הזאת, מכל הדבש והטוב הזה - שיקיף וילווה אתכם השנה.
אתה.
מאסטר בודילולו יפה, מקסים ולגלגן שלי, אאחל לך שוב ושוב ושוב, את השנה הכי מדהימה ומושלמת בעולם.
שהאור והטוב יאיר לך את השנה בהמון עשייה, הצלחה אושר וכייף. יש לך אהבה שתקיף ותלווה אותך בכל פנייה ודרך.
מאחלת לך שנה של בריאות. אנשים טובים שיציפו לך את הדרך. אנשים של אמת ויושר בדיוק כמו שאתה אוהב.
אני מבטיחה להציף אותך בהמון דברים אחרים. למלא לך את הדרך במתוק, בכוחות, באור והגשמה.
אני אוהבת אותך. אני שייכת לך. ואתה יקר לי מפז.
בברכת שנת טובה ושבוע מתiק, לולי.
לפני 14 שנים. 11 בספטמבר 2010 בשעה 19:37