בוקר טוב מאסטר, יקר שלי, אהוב שלי, שותף וחבר ומוכשר שלי.
נהניתי איתך עד קצה העולם אתמול, החיוך שלך והיכולת שלך לסמוך עליי בצורה כזו עדינה
וחד משמעית גורמת לי לפרפרים בבטן כל פעם מחדש. זה מרגש אותי שאתה מוכן ללכת איתי
לכל מקום, כל כך רחוק. ובכזאת אהבה. מרגש אותי להרגיש את האין חומות ביננו, אין בושה,
אין מחסומים ואין שאלות. הדאגה והאכפתיות אחד לשניה נושאת את טעמה פעם אחר פעם.
מרגש אותי להרגיש אותך עוטף אותי, מחבק, מערסל, מחטיף, כועס, שמח, יורה, מנשק-
אבל תמיד נותן לי יד כדי שנעבור מה שצריך ביחד. ההדיקות בה אתה שומר עליי, אוחז בי,
מעניק חברות, שותפות, אהבה ועומק. מרגשת את הנשמה.
אנחנו עוברים שיעורים ביחד. על מערכת, על אנשים, על חברים וחברויות.
על נאמנות, על לתת ולקחת. וכל כמה שקשה למצוא שותפים אמייתים לניקיון הזה-
ברחוב הזה, בפינה שלנו, הניקיון מנחה אותנו ומעניק מרווחי נשימה.
הרחוב שלנו, חי נושם ובועט מרגשות של אהבה, נאמנות וטוהר.
התחושה של הניקיון והתחושה של האמת היא התחושה הכי מדהימה ומקרבת שיש.
אני מאושרת על כל מה שיש לי איתך, ועל כל מה שעוד יהיה לנו. מאושרת על החיוכים שלך,
על הצחוק המתגלגל. על האהבה מהעיניים שלך. על הכאפות שאתה מעיף לי. ועל האיכות שבה
אתה תופס לי באגן ועושה בי קולולו לפי ניגוני החליל שלך.
מאנסטר שלי, אתה הכי מאנסטר בעולם. ואת זה אני אשלח לך באותות גם מהים הגדול.
אני מנשקת אותך לבוקר טוב נשמה שלי, מבטיחה לנגב כל מה שינזל לי בלעדייך.
אוהבת אותך.
לפני 14 שנים. 2 בספטמבר 2010 בשעה 5:42
