לא רק בלונדינית

מהסוף להתחלה.

1. קודם כל קרן פלס, לכישרונאית הזאת מגיע המון כבוד על מה שהיא יודעת לעשות.
אני אומנם יוצאת קצת חננה שאני עוסקת בתרבות מוזיקלית ולא בבגדי פטיש וליקוקי רגליים,
אבל פעם שנייה שאני מתעקשת לראות הופעה שלה ונהנית מכל רגע. מומלץ מומלץ,
לפני המציצה של הלילה ובין כל המסיבות של האנשים בבגדים השחורים, שווה בהחלט לקפוץ ולקבל
קצת צבע לחיים, לנשום מוזיקה, קלידים, מילים מילים. היה מדהים, מרומם. ונעים בלב.
תודה לך שותפה יקרה שלי שהסכמת להיות לי לחלק בשטויות הקטנות האלו. ואפילו תודה שנהנית..!

2. מסעדה ידועה, אני מנעימה את זמני בפתיחת הכפתורים שלו בחולצה, לעיתים הוא מתעצבן ולעיתים מתגלגל
מצחוק, ואני בתוך תוכי, מוכנה לשלם את המחיר, כשהוא מחייך אני מרגישה שהכל שווה, אז אני ממשיכה להטריף אותו.
אני עדיין לא יודעת מי התעייף יותר מהר, אני מניחה שהוא, ועדיין יש משהו ברגעים האלו שמחזיר אותי למקום של
תמימות ושלווה בתוך המקום המוכר שלי, אולי כבר פחות שלי. ובכל זאת- הכי מוכר בעולם.
בסוף אנחנו אוכלים ביחד את המוס שוקולד, זה כדי להחזיר את הטעם המתוק בין כל הרגעים שעוברים
וטעמם מעט מריר. בין קפה שחור, לבין שוקולד, וגם בנינו, אנחנו מוצאים את המתוק שאף מעדן לא יוכל לתת לנו.

3. זיון על הקלידים. אני רוצה ללמוד פסנתר או אורגן, כן נו, גם זה לא הכי בדסמי שקיים ועדיין, הבדסמ כנראה ימשיך
ללוות את חדר המיטות שלי, אבל כדי שחיי יהיו צבעוניים באופן שאני רוצה אותם, אני רוצה את המוזיקה כחלק יותר פעיל
בחיי. אני תמיד מבטיחה לעצמי שאני אעבוד קשה ואתאמן בבית, ואני רוצה להתקדם ואני רוצה להצליח, רק בשביל
עצמי, בשביל הנשמה שלי. כמו לשיר במקלחת, רק עם אורגן. והיום, אחרי שחוויתי לראשונה חוויות זיון על הקלידים,
אני קולטת כמה סקסיות יש גם בתוך הדו שיח הזה, על הקלידים.

4. פעם ראשונה שאני לא מכניסה אף אחד לתחתונים שלי או לכביסה שלנו, גם את הכאב שלנו אנחנו מכבסים בבית,
הכל עוד קיים, יש דברים שמסרבים להיקבר, יש חיבור שמסיים להשרף ויש אהבה שמתעקשת לחיות ולבעוט בנוכחותה.
אני ואולי מותר לכתוב "אנחנו" מעריכים ומכבדים את הדאגה, יש מילים מדהימות שמחממות את הלב
ויש אנשים אלמוניים שלא ידעתי על קיומם ומגיעים רק כדי לתת חיבוק, זאת התחושה הכי מדהימה בעולם.
ועל כך, המונים של תודה.

5. אתה, עדיין לא כתבתי בלוג בלעדייך, זה נראה שאני עדיין לא בכיוון, הצעידה ביחד גם למקומות הכואבים הינה צעידה
משותפת. אתה אוחז בידי ואני בידך, לרגעים אנחנו אוחזים גם בלבבות זה של זו. אתה עדיין עושה לי פרצופים מפחידים
ואני עדיין לא יודעת איך להסתדר איתם, אבל מה שיפה בכל זה, שעכשיו שהמצב כל כך רגיש וכל כך אוהב, יש סוג של
תקשורת אחרת. אפילו יותר חמה מימים אחרים. וכל מה שמסרב להעלם- מכניס בנו שמחת חיים.
העקשנות של הלב, המחול של הנשמה, והשותפות האדירה שלא נגמרת.

שיהיה סוף שבוע נעים.