לא רק בלונדינית

לילה לבן, כל העולם ואחותו הגיע, אז גם אנחנו שם.

כבר בכניסה לתל אביב כולם נעמדים דום, אי אפשר לזוז יותר מדיי, הכבישים פקוקים והמדרכות
עמוסות. בירכתי על הרגע שאנחנו מצויידים באופנוע שמפשט את העניין בקלי קלות.
עליתי על האופנוע כמו גדולה, מאסטר הלביש אותי במעיל שלו ויצאנו לדרך, דהרנו קצת מימין וקצת משמאל, עקפנו את הכל.
כל הליך הפיתולים והעקיפות קיצץ לי איזה שנתיים מהחיים אבל סבבה, הגענו בשלום! ירדתי מהאופנוע, מאסטר שיחרר לי
את הקסדה ואני בדקתי שכל האיברים שלי נשארו במקום. השחלות כאבו לי מרוב טירוף, אבל לפחות אין קשרים בשיער!
הוא מסתכל עליי במבט חצי מחוייך חצי מאיים ואומר בצורה חד משמעית: "לולי, נסעתי זהיר. נקודה". כן כן כן.

נכנסו למקסים, בחוץ יש תור פסיכי לגמרי, זה מתחלק לשניים, אלו שרוצים להכנס לחנות תקליטים ואלו שרוצים מסיבה
של סוטים. לא צריך להאריך יותר מדיי, זה ברור במה בחרנו. נכנסנו פנימה, כבר במדרגות התחילו לחזור אליי זכרונות
של לפני 4 שנים, הרגעים הראשונים שלי בבדסמ, המסיבות הראשונות עם מאסטר, ימים שנעו בין הפנטזייה הגדולה לבין
הבלבול האינסופי. חוויות של ריחוק וקירוב, יחד ובדידות, זכרונות, המון זכרונות, אלו הטובים ואלו הפחות,
זה מדהים איך יש דברים שהמוח פשוט שוכח, ואיך יש דברים שהוא לעולם יזכור.

מועדון מקסים, לפני 4 שנים. אני זוכרת איך ישבתי שם על הבר והסתכלתי על האנשים, בחנתי אחד אחד.
זוכרת כמה תהיתי לעצמי איך אני קשורה לכל זה. זוכרת את הלילות שהייתי חוזרת משם עם מאסטר עצבנית,
פגועה, מבולבלת, לא רציתי יותר! כל הדרך הביתה הייתי חושבת איך להגיד לו את המשפט המפגר הזה,
שהוא הכי מוצלח והכי שווה, אבל זאת אני שקצת מאבדת כיוון בתוך כל הבלאגן הזה. "אתה מדהים והיה לי נחמד, אבל הספיק לי".

מעולם לא אמרתי כלום, נו בטח שלא,
הייתי יושבת באוטו כמו דגיגה באוקיינוס הגדול. וככה כל פעם, אחרי שהורדנו את כל הטרמפיסטיות ונשארנו לבד,
היה מתחיל להרקם הקשר המיוחד הזה. אני זוכרת את כל הנסיעות הביתה, איך הוא תמיד ניסה להבין מה אני מרגישה,
לא תמיד הייתי מספרת לו, הייתי חדשה והייתי אני, אחת כזאת שלא צריכה אף אחד ושומרת על עצמה ולעצמה. הייתי סאבית
אבל לא עשיתי הרבה חשבון לעולם, תזיין אותי חזק , אבל בנפש שלי תנהג בעדינות. האמנתי בזה, גם היום אני מאמינה.
הייתי מרימה להנחתות בלי פחד, מטפסת על העצים הכי גבוהים, אבל תמיד הייתי מתגלשת חזרה לזרועות שלו. תמיד.

היו גם רגעים אחרים, ימבא רגעים של השתללות בלי חשבון, היינו תופסות את מאסטר, מורידות לו את המכנסיים
ומוצצות לו את הזין בתורות, על הבר. ככה מול כולם. בלי בושה, בלי חשבון. עד שהוא היה על סף איבוד הכרה,
ורק אז הוא היה מחזיר אחת אחת למקום שלה, חלקן ליד הרגליים שלו, חלקן הוא היה שולח לרקוד קצת,
אני זוכרת איך הוא היה מפנה את הכיסא לידו כדי שאשב שם, קרובה אליו, זוכרת איך הוא היה בודק ושומר שאני בסדר,
הייתי הכי צעירה, הייתי משהו כזה שלו, מהניילון. והוא תמיד נתן לי להרגיש שהוא שומר עליי טיפה אחת יותר.

עברו 4 ומשהו שנים מאז, המון השתנה, אני כבר קצת יותר גדולה, אנחנו ביחד 4 וחצי שנים,
אני מרגישה שמאסטר בחר בי פעמיים, פעם ראשונה כנשלטת, ואז בפעם השניה כאהבה יחידה או ייחודית.
הוא בחר להניח את ההמון או ההרמון הגועש בצד כדי שתהיה במה נקייה, נכונה ובטוחה להכנס לשביל הזהב.
יום אחד פשוט הבנתי, שיש בחירות שאדם עושה מתוך הנפש והלב שלו, והן בחירות שלמות. ובמקום שלם
אף אחד לא יכול לפגוע. מהמקומות השלמים שלנו אנחנו צומחים.

אז נחזור למועדון, תפסנו לנו 2 כיסאות נוחים מסביב לבר, הרמנו כוסיות על הבר, לא Kusיות.
האלכוהול זרם, כל כך זרם שהזרמנו את עצמינו הביתה חיש מהר כדי לבצע את תרגילי "לא לולי, לא עומד".
כל הדרך הביתה היתה מגניבה, היה לי חם ונעים בתוך המעיל שלו ועשיתי חיים משוגעים על האופנוע. אחר כך
התהפכו היוצרות, מרכיבה על אופנוע התחלתי לרכב על ה ...
דהרתי, עברתי את ה- 130 קמש, ובקצה המנהרה לא היה אור, היה חתיכת הר געש בוער. שהיה שווה הכל.
זה היה סופשבוע מוצלח ועמוס, עמוס בחברים, עמוס חוויות, עמוס רגשות, אבל בעיקר עמוס בנו.

אה וגם, מומלץ לנסות בבית, ענבים קפואים. זה הלהיט הרישמי של הקיץ. חצי שעה בפריזר ויש לכם מצנן גוף מצויין. מומלץ ממש.!

שיהיה שבוע מבריק נעים ומחרמן }{!