לא רק בלונדינית

הים של שעות אחר הצהריים, הוא ים שמותיר רגעים של שלווה,
אני לבושה בשמלת פסים קצרה וטובלת את הרגליים בחול הרותח,
אנחנו מתיישבים על הספות הירוקות ומזמינים אבטיח קר, אני מרגישה איך השמש
מלטפת את עורי ונוגעת בי, עוצמת עיניים, כמעט יכולה לחוש את הידיים שלך על
הירכיים שלי. מלטפות וצובטות, גורמות לי לנוע בחוסר נוחות על הספה לעיניי זוגות עיניים.

ילדים רצים סביבי, כולם כובשים את הלב, רק אחת גם מעיזה להתקרב,
ילדה אחת, תכולת עיניים, רצה ונעצרת מול השולחן שלנו, עינייה ננעצות בי,
היא מנסה להושיט יד לקערת האבטיח, הושבתי אותה על הברכיים שלי והגשתי לה חתיכה,
שתינו התלכלכנו בטיפות אבטיח דביקות. אמא שלה הגיעה אחרי כמה רגעים מתנשפת ומתנצלת,
בחיוך ביישני כשכולה מלאה באודם אבטיח היא מנפנפת לי לשלום. ילדים, האוצר של היקום הזה.

טיפות האבטיח הדביקות נותרו על החזה שלי, אם היית כאן עכשיו היית מנשק אותי ומעלים אותן,
עוד מעט תשקע השמש, יבוא החושך ואיתו גם הגעגוע אלייך, עוד לילה אחד בלעדייך.
אתה איש של ים, זה המקום שאתה הכי אוהב, הוא שלך לגמרי, ואולי גם קצת שלנו.
קראתי את הסיפור שכתבת לי, נותרתי עם המשפט האחרון שאולי מסכם את הכל.
"אני איש של ים, תמיד הייתי. וטוב לי שם, עם בת הים הקטנה שלי".
אני כאן, מחכה לראותך בזריחה, עם כל האהבה שבעולם. לזכות ביחד לעוד שבוע מואר של אהבה קרובה.

שבוע טוב ולילה מקסים }{