לא רק בלונדינית

של אהבה, וגם, יום הולדת לאמא.

אמא חוגגת יומולדת בדיוק ביום האהבה, זה אולי אומר משהו על השנה שאמא עברה,
היא קיבלה מתנת אל, אחת כזאת של פעם בחיים, אמא קיבלה מתנה של אהבה, מהמשפחה, מאיתנו ומהחבר החדש.
שלשום עשינו לה חגיגה ענקית, כולם הגיעו, היא חוגגת את ה 50 שלה כאילו היא בת 21 עם 29 שנות ניסיון.
היא כל כך התרגשה ולי היה כזה הבזק של אושר שאמא שלי, ככה מאושרת. והמשפחה שלנו ככה מלוכדת.
אבא כמובן שילם את החשבון כי אבא הוא הגבר הכי ג'נטלמן שקיים בעולם. ואני זכיתי להיות הבת, של שני האוצרות האלו.

יום רביעי, מה שאומר שזה אתמול בעצם, נשארתי נטולת אוטו, ככה זה שמנסים להתקדם בחיים, צריך לדעת להתקע
כדי שיהיה טוב יותר. אז אני תקועה בבית לבנתיים . מאסטר מתקשר לספר לי על הלילה בלהות שהיה לו,
אחר כך הוא מקנח ברופאה המסוקסת שלו, ואז יש לו קצת זמן לשמוע את תלונת "מאסטר, משעמם לי".
הוא הבטיח שהוא יטפל בהכל, מסיים סידורים ומגיע. זה היה ממש כמו ערכת טיפול לעזרה ראשונה בשעמום.
התכוננתי לכבודו, ישבתי לחכות עם מזגן מקפיא עד שעמדו לי הפטמות בהיסטריה. עכשיו, עכשיו זה בדיוק הרגע שלו לפתוח את הדלת.

הוא נכנס, תותח על שלי, ניסיתי להריח מעליו את ריח אבק השריפה מהמטווח, אבל כלום, נאדה. אין ריח של
מערב פרוע, מ-ב-א-ס! בדקתי את האקדח, כאן כבר היה קצת ריח כזה שהזכיר לי את ימי הצבא שנתנו לי לשכב
על הרצפה, להתלכלך ולירות בנשק כאילו אני מבינה בזה משהו, מה שהיה תמיד כייף הוא שהיה לי מזל של מתחילים!
תמיד היו לי את המקבצים הכי טובים, וזה עשה אותי כזאת מאושרת, שאני עלאק יודעת לירות, עלאק חיילת, עלאק קרבית!

מאסטר עושה לי שידור חוזר, משכיב אותי ומתחיל לירות עם הנשק הפרטי שלו, יש ריח של תשוקה באוויר,
לא היה אבק ואפילו לא מאבק, נכנעתי ישר למגע שלו, למשיכות בשיער, ללשון שליקקה לי את
השפתיים ולזוג עיניים שתמיד מעלות ומורידות אותי כמו נדנדה. שסיימנו את הדבר הזה שנקרא יחסי מין, או דו קרב למתקדמים,
ישבנו לשתות ולאכול ולבדוק את ה"סחורה" שאספתי לנו מתאילנד. הוא ישב, ראה, ראה, ראה, התרשם, שוב פעם ראה
ואז צעק את צעקת הייאוש שלו, "לולי! איך נסדר את כל זה? איפה נשים את זה? איך נכניס את זה לארון? מתי תספיקי ללבוש
את כל זה?? מה עושים עם זה עכשיו?" חייכתי, וואלה, זה באמת קצת בעיה אבל נסתדר, נפתור את העניין. רק שלא יהיה לי בלחץ!
אז דחסתי הכל חזרה למזוודה, ישבתי עלייה קצת ובום, לא רואים כלום!

אחר כך הוא עושה לי תרגילי ירי, תעמדי עמידה זקופה, יד קדימה, היד השניה מחזיקה אותה, תסתכלי קדימה,
רגליים מעט מכופפות, ותחשבי שאת יורה. אז חשבתי, ניסיתי לחשוב שאני יורה, ואז בזמן שאני מתאמצת להפעיל
את המוח ולחשוב, הוא דוחף אותי קדימה, הסתכלתי עליו במבט לא מבין, כאילו מה?? למה אתה דוחף אותי ככה
קדימה ואחורה?? אתה אמור להיות מדריך הירי שלי.! הוא מחייך את החיוך הזה שלו שאומר שאני באמת לא מבינה כלום,
ומסביר שככה זה, ככה זה ירי.

בפעמים הבאות כבר הייתי מוכנה לשטוצים שלו, הבטחתי לעצמי שלא משנה כמה הוא ידחוף אותי, אני אעמוד במקום
כמו נינג'ה ולא אפול אפילו לא קצת, ניסיתי, זה לא באמת עבד.
התבאסתי, מה לי ולדברים האלו. אחר כך הוא נתן לי לעשות עמידה אחרת, קפיצית משהו אבל יציבה יותר.
יופי של סרט זה היה, סאבית בלונדינית, עם מכנס קצר, גופייה ופטמות עומדות, משחקת אותה איזה נינג'ה בשדה קרב.
אתם רק יכולים להודות לאלוהים שאני לא זאת שצריכה לשמור עליכם בלילות קרים ואפורים!

זהו, אחרי שהתאפסתי מעט, נשארתי לנשנש קצת גלידה ולראות את ההכנות לכוכב נולד בחיל הים,
זה מה יש, שאוכלים גלידה זה לא באמת משנה מה רואים בטלווזיה. מה שחשוב הוא שיישרתי כל פעם את הגלידה עד
שהכל נמס וכבר לא היה מה ליישר.

יום אחד של טו באב, הפך להיות סוף שבוע ארוך של אהבה כנה. מאחלת מכל הלב והנשמה, המון המונים של אהבה לכולם, כל הזמן }{