לא רק בלונדינית

לפני שהוא הלך הוא השאיר לי על המיטה 5 לבבות משוקולד.

את תחילת הערב העמסנו בבדסמ, רק אחרי שהוא עושה לי קולולו בגוף אני מצליחה להרגע.
אח"כ אני נשכבת על המיטה עם חיוך של קסמים, הוא מדליק לו את הסיגריה בקשיחות המהפנטת
שלו ובא לשכב לידי. שנינו במיטה מחובקים זה בזו ומחממים את העירום שלנו בחום גוף.

יש לנו מספיק זמן, שקט ושלווה לרקום לנו יחד עוד כמה חלומות בהקיץ. יש משהו בשקט הזה שעושה לנו לחיות מחדש.
אחר כך אנחנו מתפנים למציאות שאוטוטו דופקת בדלת. הרי בכל זאת זה מתקרב, עכשיו רק נשאר לספור ימים.
בחישוב הכי מעפן זה יוצא 365 כפול 5. בחישוב יותר מפורט זה מיליון רגעי אושר לצד מיליון ושתיים שעות ריגוש.
חצי שעה של פלונטר- ביום. כמעט כל יום. אני נורא מקפידה להיות עיקבית ולהסתבך. כל יום, יום יום, פלונטר.
אחר כך רבע שעה של עקשנות, חצי שעה ריכוך. 50 ריגעי פיוס. משהו כמו 900 שיחות נפש. זה אומר בערך יום כן יום לא.
ואהבה אחת, כן כן, "רק" אחת. שהיא לנצח, כי יש דברים ששום זמן בעולם לא יכול לנצח. לקחת. להשפיע. להשכיח. לשנות.

על המזנון נרות מרצדים, חמש עוגות קטנות ואחת גדולה לשנה הבאה. הוא מביט לי בעיניים ומחבק אותי לפחות 55 שניות.
אני לוחשת לו חמש ברכות שבתוכן אני מקפידה לאחל לו ולנו את כל מה שאדם צריך. ולפעמים לא צריך יותר.
גמרנו 5 פעמים, אפילו 6. כי גם כאן חשוב לתת כבוד לשנה הבאה. אה, ועשינו עוד סיבוב של בדסמ כדי לשמור על האיזון והטעם.

השנה השישית כבר בפתח, זאת השנה בשבילנו. ככה לפחות אני מרגישה. כל השנים שלנו היו מוקדשות לנו אבל גם המון לכל השאר.
אני לא באמת חושבת שאי פעם נוכל להשתנות ולהיות אדישים לסביבה. אבל אני יודעת שלמדנו להעמיד את עצמנו בצורה מאד עיקשת
במקום שקודם כל בטוח וטוב לנו. אני מרגישה שזאת שנה שמוקדשת לאושר שלנו. אם השנים הקודמות היו עמוסות בשעות למידה מרובות,
אז השנה נשאר לנו ליישם. להנות. להשתבלל. להשתולל. לתת בראש. לרקוע ברגליים. ולספור גמירות בקפיצות של חמש.

כל בוקר אני מקדישה את חיי בשבילו, לאושר שלו. יש משהו מדהים בתחושה הזאת שאת מסוגלת לספק אושר לבן אדם שאת אוהבת.
כל בוקר הוא פותח איתי ודואג לסגור איתי כל ערב. זה כבר הרבה מעבר לבדסמ. זה משהו בחברות ההדוקה הזאת, באנושיות ובאהבה
שגורם לנו להעמיק ולפרוח. הוא מבחינתי העולם. היקום. הפריחה. הצמיחה. האהבה והאושר. הוא השמיים הכחולים והים הסוער.
ותמיד יש לי תקווה בלב שאני ממלאת עבורו את כל החלומות שהוא צריך. ממלאת את ליבו באהבה ורגש. ממלאת את נישמתו באושר.
הלילה הזה היה פתיחת דלתות השמיים בשבילנו. ואני חושבת שאין מתנה גדולה יותר מלמצוא אהבה שאפשר לממש בתוכה נאמנות,
סיפוק והגשמה.

אומרים שנשים תמיד זוכרות תאריכים, וכן, יש בזה משהו. אנחנו זוכרות כמעט הכל. וזוכרות הכי טוב את מה שצריך לשכוח.
גברים בדרך כלל לא זוכרים שום דבר מלבד רשימת הבנות שהם "עשו", המספרים של הגרלת הלוטו, ותוצאות הכדורגל.
ובכל זאת, הוא השאיר לי 5 לבבות שוקולד על המיטה. 5 שנים של יחד,
זאת הפרשנות הנשית שלי לפעולה הגברית שלו. ובתכלס, בדרך כלל אני לא מצליחה.

אבל מה שחשוב באמת הוא , שכן, הוא זוכר.

_________________________________________________________________________________

"רגע לול, אני לא מבין מה את אומרת בעצם,
אם אביא לך שוקולד בצורת לב, מזה אומר?"
- זה אומר שאתה אוהב אותי.
"ואם אביא לך 5 לבבות, מה עכשיו?"
- זה אומר שאתה אוהב אותי מאד מאד.
"היה לך ספק אי פעם?"
- לא ממש.
"אז מה את רוצה פושעת?"
- 😄