בגשם זלעפות כזה,
לא יכלתי לבקש מתנה יותר טובה מחום גופך,
מידייך המלטפות,
מהצביטות שמחרמנות אותי ובעיקר עושות לי חם,
בחוץ סוער ואתה איתי כאן, בודק שחם לי מספיק.
מכינה לך קפה חם וחזק,
הארומה עולה באוויר הקר,
יום עבודה עמוס עוד מחכה לי ואני לא רגועה,
אתה נמצא שם ובלי לחשוב פעמיים מחליט להצטרף אליי,
בצורה הכי מכובדת ועניינית אתה עוזר לי בדבר הכי
ונילי שהייתי יכולה להפיל עלייך, עוזר לי בהמון אהבה ורצון.
אני מביטה בך דרך החלון של הרכב,
החלון רטוב ומלא אדים מהגשם המטורף,
גם מזג האוויר עצבני ולא מוסבר,
אבל המחשבות שלי זחוחות לגמרי,
זה ברור כמו שמש שאתה הרבה יותר בשבילי,
יותר ממאסטר. יותר מבן אדם. יותר מאהבה.
אתה הכל בשבילי. ועוד יותר מזה. אתה חלק ממני.
השלמת אותי בצורה הכי יפה שהייתי יכולה לבקש.
וביום חורף כזה, ובכל הימים בכלל,
המתנה הכי גדולה שלי, היא אתה.
אני אוהבת אותך.
לפני 15 שנים. 24 בדצמבר 2008 בשעה 13:33