לא רק בלונדינית

כל הגוף שלי רעד, אבל הלב? הוא היה אמיץ להתאהב בך בעוצמה הכי חזקה שהטבע יכל לייצר.

נגד כל הסיכויים, נגד סיבוב השמש, מול כיוון הרוח. היינו שם ועשינו את מלחמת האהבה שלנו.

אני לא בטוחה שלגמרי הבנו בזמנו מה הולך לקרות, אני גם לא יודעת מה עבר לך בראש בפעם

הראשונה שפגשת בי. אבל אני כן יודעת שהצלחת לגעת בי בדיוק במקום בו הייתי היחידה שהרשת לה לגעת בך.

היתה כל כך הרבה המולה מסביב, אבל בינך לביני היתה רק שלווה. שלווה ספוגה באושר. בשילוב ריגשי. בצחוק.

מעולם לא היית לי זר, שום דבר לא היה נראה לי מוזר- כשפגשתי בשתי עינייך.

היו ימים מלאים בלאגן, רגעים של להט, ששון ושמחה, משהו בחיבור הזה שגרם לניצוצות לעוף באוויר.

מעולם לא הייתי התבנית המוכרת של נשלטת, עשיתי ימבא בעיות עם כל העצמאות והעקשנות שיש בי,

אבל למרות הכל, תמיד הייתי לולי שלך.

זאת שמטלטלת לך את העולם ימינה ושמאלה בכל כך הרבה אהבה, חן ותמימות.

בסשן הראשון אני זוכרת איך לקחת את שתי ידיי והובלת אותי לגעת בך, פתחת לי את השער שהיה נעול והובלת אותי פנימה.

היום אני יודעת כמה פתחת את הלב והנפש לקראתי. כמה היית מוכן לשנות את חוקי המשחק המוכרים והקרירים

רק כדי להוביל את שנינו לעולם של פנטזייה עטופה באהבה. אהבה של שפחה למאסטר. של מאסטר לשפחה.

אהבת עולם. אהבה שחיה קיימת ובועטת בשנינו.

היית מוכן לחוות איתי הכל, עשית לי מבחנים אין ספור ובטחת בי. בטחת וחשפת אותך בפניי בלי לחשוש.

חווינו כל כך הרבה קצוות, ימים שלמים שעמדנו על קצה ההר, לילות ארוכים ישבנו על החוף,

הדמעות הציפו את החול הקר, אבל חבטו בלב. אף אחד מאיתנו לא וויתר, מעולם.

היו רגעים בהם נתת לי בראש מליון פעם רק כדי שאבין שאתה נמצא פה ולא משנה מה, ולא משנה מי. זה תמיד אתה ואני.

גם לי היו ימים בהם היה לי אישור גורף להכנס בך בעוצמה הכי חזקה שאפשר, שתבין שיש לך אותי בכל הימים כולם.

חווינו גם כאב, כאב כזה שיכול לקרות רק באהבות הכי גדולות שגורמות ללב לרטוט. שגורמות להתרגש מכל תזוזה.

שני טיפוסים דומים כל כך שלא מוכנים להסיר שכבות, אתה הקשוח, אני הרכה ועדיין, כל כך הרבה במשותף. כל כך הרבה השלמה.

ברגע אחד של מפגש המון חומות נפרצו. בלי דרישה. לא בכח. רק ברצון משותף. בחיבור שנוצר משתיקות ורגעי קסם. ממבט עיניים.

"הסירי את כיסוי העיניים לולי" הורית לי. הבטתי בך, בהיתי ... דרך הניצוץ בעיניים שלך, הפכתי אני, לשלך.

אני נזכרת בכל כך הרבה תמונות, בכל הדברים שאמרת לי, שכתבת עליי והרגשת כלפיי. הכל היה שונה כבר אז.

יש כל כך הרבה רגעים בהם רק מהמחשבה עלייך אני מקבלת שוב את הסחרחורת ההיא, סחרחורת האהבה.

בלילות כשמחשבותייך נודדות וחלומותייך מעניקים צבע לפנייך. אני נשארת במיטה ערה, מלטפת שערותייך ומשחזרת רגעים.

לפעמים אני מחזיקה את עצמי שלא להזיל דמעות של התרגשות. כי אתה גורם לי לכל כך הרבה רגשות מלופפים זה בזה,

אני יכולה לספר עד מחרתיים מה שהיה בינינו, אבל המילים האלו לא באמת יצליחו לתאר את העוצמה של כל מה שחווינו.

כל כך הרבה דברים עברנו מאז הרגע הראשון. ואני כל כך אוהבת אותך. מאז אותו לילה, שהגעתי עם אומץ וביצים של בת יענה,

מאז אותו רגע בו פגשת בי ופגשתי בך- האהבה הכי גדולה של חיי.

אני אוהבת אותך בייבילולי. ביום קשה או קל, ביום כעס ובכל ימי השמחה כולם, אתה זורם לי בתוך הדם.

שלך בהמון הערצה, חום ואהבה. רכושך התוסס והאוהב, לולק'ה.